האישה נדרשה לחתום על שטר משכון על דירתה במסגרת הסדר חובות של בעלה לשעבר – חייב בהוצאה לפועל. לפני כשבועיים השטר בוטל בביהמ"ש, לאחר שהתברר שאף אחד לא עדכן את האישה עד כמה גורלית החתימה.
חייב הוצאה לפועל צבר חובות גבוהים מאוד למספר נושים, בהם בנק מזרחי-טפחות ובעלת נכס ששכר לצורך עסקיו.
הנכס היחיד שהיה לחייב לצורך כיסוי חובותיו הוא דירה בבאר שבע שהייתה שייכת לו ולגרושתו במשותף (השניים המשיכו להתגורר יחד מטעמים כלכליים גם לאחר הגירושים).
מחשש שהבנק יממש את הדירה במהרה, פנה החייב לאחיה של הנושה (בעלת הנכס המושכר) – מכר קרוב שלו ועו"ד במקצועו – וביקש ממנו ש"יעשה לו טובה" ויתמנה ככונס נכסים בתיק ההוצאה לפועל של אחותו (הנושה). ואכן, בנובמבר 2005 מונה עוה"ד ככונס נכסים על הדירה, ולימים, גובש הסדר תשלומים בינו לבין הנושה.
חלף הזמן והחייב לא הצליח לעמוד בתנאי ההסדר. ב-2009 הוא פנה לעוה"ד ואחותו וביקש לגבש הסדר חדש. עוה"ד הסכים לבקשתו אך דרש שגרושתו – כבעלת חצי מהדירה – תערוב לקיומו ותחתום על שטר משכון לטובתו.
כך גויסה הגרושה כערבה לחובותיו של החייב, מבלי ששיערה בדעתה כי לחתימתה על המשכון יש הלשכות מרחיקות לכת.
והנה, לימים, החייב לא הצליח לעמוד גם בתנאי ההסדר החדש, ובדצמבר 2013 ביקשה הנושה לממש את הדירה ולפנות את החייב וגרושתו מהמקום. רק אז הבינה הגרושה שהיא חשופה בפני סכנת פינוי, ומיהרה להגיש תביעה לביטול המשכון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
התביעה הוגשה נגד הנושה ואחיה – עוה"ד – ובה נטען כי לא הוסברו לה משמעויות החתימה על שטר המשכון, שלו הייתה מודעת להן לא הייתה חותמת עליו לעולם. התובעת טענה כי הייתה בטוחה שהנתבע, שהיה חבר משפחה לאורך שנים, מגן עליהם מפני מימוש הנכס על ידי הבנק ולא אמור לממש אותו בעצמו.
אל מול טענות התובעת טענו הנתבעים, כי חתימתם של בני הזוג על שטר המשכון נעשתה מתוך ידיעה והבנה מלאה על אודות משמעות חתימתם.
לחילופין הם טענו, כי בהיותה של התובעת גרושתו של החייב, היא בכל מקרה חבה בחובותיו מכוח הלכת השיתוף, ועל כן אפשר לחייב אותה בהם גם ללא המשכון וללא ערבותה.
מצג מטעה
השופטת רחל ברקאי הזכירה לנתבעים כי החייב והתובעת גרושים כך שאין לראות בה בת זוג ולא ניתן לקבוע כי היא חבה בחובות הגרוש שלה מכח הלכת השיתוף. מעבר לכך הוכח שהגרושה כלל לא ידעה מהו היקף החובות אליהם נקלע בעלה לשעבר.
השופטת פסקה לפיכך, כי בניגוד לטענת הנתבעים, מעמדה היחיד של התובעת ביחס לחובותיו של בעלה הוא של "ערבה יחידה" להתחייבותו לעמוד בהסדר מול הנתבעת. לפי החוק, חובת הגילוי כלפי "ערב יחיד" היא חובה מוגברת שמחייבת את הנושים לגלות לערב את מלוא הפרטים על היקף החוב, הריביות, משמעות השטר במידה שהחייב לא יעמוד בהסדר, ועוד.
במקרה זה השופטת לא שוכנעה שהתובעת קיבלה הסבר ראוי ונרחב כפי שדורש החוק, ולכן קבעה כי הנתבעים הפרו את חובת הגילוי שלהם כלפי התובעת, שכלל לא הייתה מודעת להשלכות של חתימתה לטווח הארוך, הכוללות סיכון גבוה מאוד של פינויה מהבית.
לפיכך, השופטת קבעה כי הנתבעים הציגו בפני התובעת מצג מטעה שלא אפשר לה לקבל החלטה מושכלת לגבי החתימה על שטר המשכון, ולכן דינו להתבטל.
- ב"כ התובעת: עו"ד רפי בוקר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד חן וולפר
עו"ד שחר סקופ
עוסק/ת ב-
הוצאה לפועל
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.