בית המשפט קבע כי משרד הביטחון הפר את תקנות הבטיחות בעבודה כשלא דאג לבריאותו של עובד ותיק שנחשף במשך 30 שנה לרעש מזיק שגרם לפגיעה בשמיעתו.
בית משפט השלום בעפולה פסק לעובד משרד הביטחון פיצוי של כ-112,000 שקל לאחר שהוכיח ששמיעתו נפגעה כתוצאה מחשיפה לרעש בעבודה. השופטת יפעת מישורי פסקה פיצוי נמוך יחסית בין היתר משום שהתובע החליט לפעול באיחור וחלק מתביעתו התיישנה.
התובע, בן 59, הגיש בספטמבר 2012 תביעה נגד משרד הביטחון בה ביקש פיצויים על נזקים שנגרמו לו במהלך עבודתו שכללה חשיפה ממושכת לרעש מכשירים מכניים. הוא סיפר כי כתוצאה מתנאי עבודתו איכות השמיעה שלו נפגעה והוא סובל מטנטון תמידי באוזניים.
לדברי התובע, מאז תחילת עבודתו במשרד לפני כ-30 שנה הוא נחשף לרעש מזיק כתוצאה משימוש במכשירים מכניים כגון דיסק חיתוך ופטישון. הוא הוסיף כי על אף תנאי העבודה הקשים לא סופקו לו מעולם אמצעי הגנה מתאימים דוגמת אוזניות וקסדה ייעודית לצמצום הרעש. כמו כן, המשרד לא קיים הדרכות בטיחות כראוי והתעלם מתלונותיו ותלונות עובדים נוספים אודות הרעשים.
משרד הביטחון טען מנגד כי התובע עבד בסביבת עבודה מקובלת ולא נחשף לרעש בעוצמה ובכמות אסורים. עוד לטענתו, הוא סיפק לו אמצעי הגנה לרבות אטמי אוזניים. המשרד הוסיף כי התובע קיבל הדרכות תקופתיות בנוגע לשימוש באטמי אוזניים ולסכנות שבחשיפה לרעש ונזקיו נובעים מגילו ולא מעבודתו.
טענתו המרכזית של המשרד הייתה שהתביעה התיישנה שכן לתובע נערכו בדיקות שמיעה תקופתיות כל שנה וחצי, וכבר בשנת 1998 נמצאה ירידה בשמיעתו כך שהוא היה מודע לנזק במשך שנים.
אין גורם אחר לנזק
השופטת מישורי בחנה את הראיות וקבעה באופן חד משמעי כי התובע הצליח להוכיח שבמהלך עבודתו הוא היה חשוף לרעשים גבוהים ומזיקים החורגים מהערכים המותרים בתקנות הבטיחות ברעש, אשר נבעו משימוש ממושך בציוד מכני רועש.
השופטת אמנם ציינה כי לאורך שנות עבודתו של התובע סופקו לו לסירוגין ובאופן חלקי צמר גפן ואטמי אוזניים על ידי המעסיק – דבר שהעיד על סביבת עבודה רועשת, אך בד בבד קבעה כי לא סופקו לתובע אמצעי הגנה יעילים מפני רעש כמו קסדה ייעודית.
השופטת קבעה כי המשרד לא עמד בחובות שמטילות עליו התקנות ובין היתר הוא לא ערך בדיקות סביבתיות תקופתיות, לא נקט באמצעי הגנה מפני רעש לא הדריך את העובדים לגבי אפשרויות ההגנה על בריאותם מפני נזקי הרעש. משכך, נקבע כי המשרד הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי התובע.
לגבי הנזק, השופטת הסתמכה על חוות דעתו של מומחה מטעם התובע שהעריך כי "חשיפה ממושכת לרעש תעשייתי הביאה לירידה בשמיעה.." וקבעה כי לא היה גורם אחר לנזקי התובע מלבד עבודתו.
עם זאת, חוות הדעת גם תמכה בטענת ההתיישנות של המשרד בנוגע לטנטון, שכן עלה ממנה כי נזק זה התגבש כבר ב-2002, יותר מ-10 שנים לפני הגשת התביעה. בשונה, נקבע כי הפגיעה בשמיעתו של התובע התגבשה לאיטה במשך שנות עבודתו אצל המעסיק ולכן מדובר ב"אירוע עוולתי מתמשך" שעדיין לא התיישן.
משכך השופטת ייחסה לתובע נכות קבועה בשיעור של 10% בגין הירידה בשמיעה ופסקה לו פיצויים בגין הפסדי שכר, כאב וסבל והוצאות רפואיות בסך כולל של 86,111 שקל, לאחר ניכוי דמי הפגיעה שקיבל מהביטוח הלאומי. עוד חויב המשרד לשלם לו שכ"ט עו"ד והוצאות בסך של 25,722 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד סיגל רייך- הלל
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.