האם ניתן להחזיר את הגלגל לאחור ולבטל העברת דירה שהעניקו הורים לבנם במתנה, לאחר שזו הסתיימה ברישום? בנסיבות מסוימות, כמו במקרה שנדון לאחרונה, נקבע שכן.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קיבל חלקית את תביעתם של זוג הורים נגד בנם, וקבע כי דירה שהעניקו לו במתנה תוחזר אליהם. השופט פליקס גורודצקי כתב פסק דין ארוך, במסגרתו הציג מספר עילות ונימוקים לקביעתו שלפיה יש לבטל את עסקת המתנה במסגרתה העבירו ההורים את הדירה במתנה, וזאת אף שהדירה כבר נרשמה על שמו של הבן במרשם המקרקעין.
מקורו של הסכסוך בעסקאות משנת 2013, כאשר ההורים מכרו את דירתם לאדם אחר, בסיועו של הבן, ולאחר מכן רכשו שתי דירות. האב, שהדירות נרשמו על שמו, חתם על הסכמי מתנה שלפיו הוא מעביר את הדירות לבנו, כולל ייפוי כח שהאב העניק לבנו. בהמשך נרשמו שתי הדירות על שם הבן.
בסוף שנת 2015 האב ביטל את ייפוי הכח. כשלושה חודשים לאחר מכן, הגישו ההורים תביעה בה עתרו לביטול המתנות.
לחילופין הם ביקשו לבטל העסקה ביחס לאחת הדירות – שבה הם מתגוררים כיום – ואילו לגבי הדירה השנייה הסכימו שהזכויות יישארו בידי בנם. מנגד, הבן הגיש נגד הוריו תביעות לפינוים מהדירה וכן לתשלום דמי שכירות.
כפי שפירט השופט גורודצקי, הצדדים העלו טענות רבות אחד נגד השני. טענתם העיקרית של ההורים היתה כי הבן ניצל את האמון שהם נתנו בו, ולמעשה הונה אותם וגזל את רכושם.
לעומת זאת, הבן טען בין היתר כי מדובר במתנה גמורה שהסתיימה ברישום, ומשכך לא ניתן לבטל אותה. לגרסתו, הוא מעולם לא ניסה לגזול מהם דבר, וכל הפעולות בקשר לדירות נעשו בהסכמתם ובידיעתם המלאה.
הורים תמימים
בפתח דברי הכרעתו, השופט הבהיר כי הזכויות בדירות אמנם היו רשומות על שם האב, אולם חצי מהן שייך לאם, לנוכח "הלכת השיתוף", החלה על בני זוג שנישאו לפני 1974 (אז נכנס לתוקף חוק יחסי ממון). על פי הלכת השיתוף, נכס שנרכש במהלך הנישואין הוא רכוש משותף גם אם נרשם על שם אחד בני הזוג.
המשמעות היא שכבר בזמן רכישת הדירות, האם הייתה זכאית למחצית הזכויות, כלומר האב לא יכול היה להעניק לבן את מלוא הזכיות בדירה, שכן אדם אינו יכול להעניק את מה שאין לו.
"האם בשום שלב לא ויתרה על זכויותיה בדירות. כידוע, ויתור של צד על זכות צריך ויתור מפורש ופוזיטיבי", הוסיף השופט.
אף שדי בכך כדי לסיים את העניין, השופט הוסיף טעמים נוספים לקבלת התביעה. אחד מהם היה עילת העושק. בעניין זה השופט הבהיר כי תנאי ההסכם גרועים באופן קיצוני, וכי עמדתם העיקשת של ההורים מלמדת על תמימותם ועל כך שלא היו מודעים למסמכים עליהם חתמו.
הצדקה נוספת לביטול המתנה היתה כלל "זעקת ההגינות", וזאת לנוכח התוצאה העגומה שבה בעקבות הענקת המתנה ההורים "נותרו לעת זקנתם עם שוקת שוקת שבורה".
לכן השופט הורה על ביטול עסקת המתנה בכל הנוגע לדירה 50, וקבע כי היא תירשם על שם ההורים בחלקים שווים.
לעומת זאת השופט קבע כי הדירה השנייה תישאר בבעלות הבן, בתנאי שיישא בתשלומי המשכנתא, כיוון שרכישת דירה זו היתה פרי נטילת הלוואות הרשומות על שם הבן ורעייתו.
לנוכח התוצאה השופט דחה את תביעותיו של הבן לפינוי וחיוב בשכירות, ואף חייב אותו לשלם להוריו הוצאות משפט בסך 25,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד רונית מר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.