חודש לפני שחטף פסק-דין המחייב אותו לשלם 465,000 שקל, מכר האיש לאשתו לשעבר את חלקו בדירתם. השופט שוכנע שלא מדובר בהברחת נכסים, אלא בהעברה אותנטית וכנה
בהחלטה שפורסמה לאחרונה דחה בית משפט השלום בתל אביב בקשת נאמנת בהליך חדלות פירעון, לביטול הענקת דירה מחייב לפרודתו. השופט רון גולדשטיין שוכנע שמכירת החייב את חלקו בבית לאשתו לשעבר לא נועדה להבריח נכסים מנושיו, אלא בוצעה כחלק מהליך גירושים אותנטי, עוד לפני הסתבכותו הכלכלית.
החייב ופרודתו התחתנו ב-2008. במהלך הקשר הזוגי הם רכשו את הדירה שבמוקד ההליך, בשטח 33 מ"ר, לה צמודה מרפסת בגודל 46 מ"ר. לאחר עשור של נישואים והבאת שתי בנות לעולם, התגלע ביניהם משבר והבעל עזב את הבית. במסגרת הסכם גירושים שקיבל תוקף של פסק דין, נקבע שהבעל יעביר לאישה את חלקו בדירה תמורת סכום מסוים.
אחרי כל זאת הוגשה נגד הבעל תביעה כספית אחרת, שהסתיימה בחיובו לשלם לתובעים 465,000 שקל. פסק הדין ניתן בנובמבר 2022. כחודש לפני כן, באוקטובר, חתם הבעל על הסכם נוסף מול פרודתו להעברת דירתם אליה, תמורת סכום נמוך מזה שבהסכם הראשון. בדצמבר פנו הנושים בבקשה לצו פתיחת הליכי חדלות פירעון. לטענתם, סמיכות הזמנים בין ההסכם השני לפסק הדין מעלה חשד להברחת נכסים.
ואכן, עמדת הממונה על חדלות פירעון, אותו ייצגה עו"ד רונית שרגא-ולטוך, והנאמנת, עו"ד ליאור בן-יוסף לוי, הייתה שיש לבטל את הענקת הדירה. נטען שהפרודה שילמה 196,000 שקל בלבד עבור חלקו של בעלה לשעבר - סכום המהווה 16% משווי הזכויות האמיתי - כך שמדובר בפעולה העולה כדי גריעת נכס מקופת הנשייה.
מנגד טענו החייב, באמצעות עו"ד נתנאל כהן, והפרודה, על-ידי עו"ד מאור קינד, שלא הוכחו התנאים המצטברים לביטול הענקה לפי סעיף 220 לחוק חדלות פירעון. נטען שההעברה בוצעה במסגרת הליך גירושים אותנטי שקדם להסתבכות הכלכלית, ובתמורה שאושרה על-ידי בית המשפט.
"שילמתי 450 אלף"
השופט גולדשטיין שוכנע שבמקרה שלפניו לא מתקיים אחד התנאים המהותיים לביטול הענקה, שעניינו עשיית פעולה "בלא תמורה, או בתמורה שאינה הולמת בנסיבות העניין", לצורך הברחת נכסים. "אני סבור כי בענייננו לא הוכח שחלוקת הרכוש בין היחיד למשיבה, לרבות בקשר עם הנכס, הייתה 'נדיבה' מדי כלפי היחיד לאור הסתבכותו ועל מנת להבריח נכסים מנושיו, או כי אין מדובר בחלוקת רכוש ממשית ואותנטית", כתב.
בראש ובראשונה הדגיש השופט כי במועד הסכם הגירושים הראשון (2018), טרם הוגשה התביעה הכספית נגד הבעל. שיקול נוסף לזכות בני הזוג לשעבר נעוץ בכך שהם כרתו הסכם גירושים כן ומקיף, המפרט שורת נושאים שכלל אינם קשורים לדירה מושא הבקשה, כגון מזונות, פירעון הלוואה שלקחו יחד ועוד.
בנוגע לתמורה שהעבירה האישה עבור חלקו של הבעל בדירה, נטען על-ידם שבפועל היא הייתה גבוהה מזו שציינה הנאמנת, ועמדה על 450,000 שקל, אשר שולמו במגוון דרכים. השופט קבע בהקשר לכך שלא מדובר בסכום מופרך ובלתי סביר, זאת על רקע חוות דעת שמאית מלפני עשור שהעריכה את שווי הנכס ב-1,700,000 שקל בלבד.
בסיכום העניין קבע השופט שלא הוכח כי החייב מכר את חלקו בדירה לאשתו לשעבר בלא תמורה הולמת ובמטרה להבריח נכסים מנושיו, ומכאן שלא מתקיימים התנאים שבחוק לביטול הענקה. בנסיבות אלה הוא דחה את הבקשה ופסק 5,000 שקל הוצאות משפט לטובת האישה.
- ב"כ החייב: עו"ד נתנאל כהן
- ב"כ המשיבה: עו"ד מאור קינד
- ב"כ הממונה: עו"ד רונית שרגא-ולטוך
- הנאמנת: עו"ד ליאור בן-יוסף לוי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.