בני זוג ממושב מעונה שבגליל טענו שיש להם זכות להכפיל את המשק שלהם על-פי נוהל הוספת נחלות ביישובי קו העימות. השופט מצא שהנחלה שלהם לא עומדת בתנאים
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגישו מושבניקים מהצפון להצהיר כי בחזקתם "נחלה מייסדת" המקנה להם זכות לנחלה נוספת עבור בנם, בהתאם לנוהל הוספת נחלות ביישובי קו העימות ("הנוהל"). ואולם השופט הבכיר רון סוקול מצא שבמועד הקובע לקיומה של הזכות להכפלת נחלה, ינואר 1970, לא הייתה נחלת התובעים ברשימת הנחלות המייסדות.
מושב מעונה, המצוי בקרבת העיר מעלות, הוקם בשנת 1949. התובעים, בני זוג, רכשו את נחלתם שבמוקד ההליך בשנת 2006. כעבור כשלוש שנים, באוקטובר 2009, הם אושרו כחברי אגודה. מסיבה מסוימת רק לאחר יותר מעשור הם פנו לסוכנות היהודית, באמצעות עורך דינם, בבקשה להכריז על נחלתם כ"נחלה מייסדת", לצורך קבלת זכות להכפלתה מכוח הנוהל.
פניית התובעים הועברה להתייחסות האגודה, שמצדה קבעה כי אין מקום להחשיב את נחלתם כנחלה מייסדת, ובהתאם לכך הודיעה להם הסוכנות שבקשתם נדחית. מכאן התביעה שהוגשה לבית המשפט בדצמבר 2021.
לטענת בני הזוג, עם רכישת נחלתם מבעליה הקודמים עברו אליהם גם כל הזכויות שהיו לאחרונים מכוח החזקתם בנחלה. בין זכויות אלו נכללה, כך לשיטתם, גם הזכות לתוספת נחלה בהתאם לנוהל ההכפלה. בנסיבות אלה עתרו בני הזוג להצהיר כי נחלתם היא "נחלה מייסדת", ולכן עומדת להם הזכות לפתוח בהליך להכפלתה עבור בנם כבן ממשיך.
מנגד טענו הנתבעות, אגודת המושב והסוכנות היהודית, כי על התביעה להידחות. לטענתן הנחלה לא נכללה ברשימת הנחלות המייסדות במועד הקובע, ינואר 1970, ועל כן לפי הוראות הנוהל אין למחזיק בה זכות להכפלה.
הפכה לנחלה חקלאית רק ב-1980
השופט סוקול הסביר שבהוראות הנוהל נקבעו תנאים מצטברים, שרק בהתקיימם תוכר זכותו של המחזיק בנחלה להכפלה. אחד הסעיפים המרכזיים בנוהל קובע שהזכות תוענק רק לנחלה מייסדת הכלולה ב"רשימת הנחלות המאושרות והמאוכלסות במושב בינואר שנת 1970, בהתאם לנתוני הסוכנות היהודית".
ואולם מרישומי הסוכנות עלה שנחלת התובעים הפכה למשק חקלאי רק בנובמבר 1980, כשלפני כן היא הייתה בבחינת "בית בעל מקצוע"; זאת, על רקע החלטת הבעלים המקורי בשנות החמישים לזנוח את עבודתו כחקלאי ולהתמקד בעיסוקו כשוטר. גם בנו של הבעלים המקורי, שהנחלה הועברה אליו טרם מכירתה לתובעים, אישר כי המשק הפך לנחלה רק בתחילת שנות ה-80, וכי לפני כן נלקחו מאביו כל הזכויות החקלאיות.
"דברים אלו מחזקים את עמדת הנתבעות ולפיה בינואר 1970 נחלת התובעים לא הייתה נחלה מייסדת, אלא רק שימשה כבית בעל מקצוע עבור הבעלים המקורי ומשפחתו", כתב השופט. לזאת הוא הוסיף שעל-פי הנוהל, הגודל המזערי לנחלה החדשה ולזו המקורית הוא 10 דונם, כך שברור כי נחלת התובעים – ששטחה 7 דונם בלבד – לא עומדת בקריטריונים.
בתוך כך הדגיש השופט כי מי שמכר לתובעים את הנחלה העיד כי סיפר להם מבעוד מועד את כל תולדות המשק, ואף הבהיר להם לפני הרכישה שהאגודה אינה רואה בו כנחלה מייסדת. העובדה שהתובעים לא העלו בפני המוכר טענות לאי גילוי מידע ולא תבעו אותו, מחזקת את המסקנה שגרסתו נכונה.
בנסיבות אלה הורה השופט על דחיית התביעה תוך חיוב בני הזוג בהוצאות משפט בסך 30,000 שקל לטובת הנתבעות.
- ב"כ התובעים: עו"ד דוד דהאן
- ב"כ הנתבעת 1: עו"ד אושי אלמליח
- ב"כ הנתבעת 2: עו"ד מנחם גדרון
עו"ד אירם גל עוסק/ת בנחלות ומשקים במושבים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.