התובע טען שחברת "אחוזת שומרון אלקנה", מנהלה ואדם נוסף עשו יד אחת כדי לגזול מסבו קרקע בשטח של 104 דונם ביו"ש. ואולם השופטת קבעה שהתביעה התיישנה
מה שהתחיל כעוד סכסוך קרקעות נוקב בין יהודים לערבים, הסתיים לאחרונה במחוזי ירושלים בקול ענות חלושה: השופטת שירלי רנר דחתה תביעה במסגרתה טען ערבי כי חברת "אחוזת שומרון אלקנה", בעל השליטה בה וגורם נוסף שיתפו פעולה כדי לגזול מסבו קרקע הסמוכה ליישוב אלקנה, ששוויה מוערך ב-127,000,000 שקל. טענת הנתבעים לפיה התביעה התיישנה – התקבלה.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט במאי 2022 טען התובע, באמצעות עו"ד איתן ארז, כי בשנת 2004 לערך פעלו הנתבעים 1-2, חברת "אחוזת שומרון אלקנה" ("החברה") ובעל השליטה בה, יחד עם אביו המנוח של הנתבע 3 ("המנוח") - אשר על-פי פרסומים בתקשורת נרצח בשלהי 2018 בשל מעורבותו במכירת קרקעות ליהודים - לצורך הטעיית הרשויות וגזילת המקרקעין רחבי הידיים מושאי התביעה, בשטח 104 דונם, מסבו.
הטענה הייתה שבוצעו שתי עסקאות פיקטיביות: האחת, מכירת הקרקע של סבו על-ידי קשישה המתגוררת בשטחי הרשות למנוח (באמצעות תעודת זהות גנובה של הקשישה); ומכירתה מהמנוח לחברה. התובע התעקש שמדובר בעסקאות למראית עין במסגרתן הנתבעים לא שילמו מאומה לקשישה עבור הקרקע, שעל-פי חוות דעת שמאית שצורפה לתביעה מוערכת ב-127,000,000 שקל.
לגרסת התובע הקשישה גילתה על התרמית הנטענת רק ב-2014, אז הגישה תלונה למשטרה, ובהמשך המחתה לו את זכויות התביעה הכספיות נגד הנתבעים. הוא העמיד את תביעתו על-סך 6,350,000 שקל לצרכי אגרה, ולחלופין תבע את ביטול החוזה בין הקשישה לנתבעים עקב אי תשלום התמורה, והשבת הקרקע.
בתגובה הגישו הנתבעים בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות. החברה ובעליה שיוצגו באמצעות עו"ד רפי שפטר והנתבע הנוסף, שיוצג על-ידי עו"ד אילון עישר ועו"ד לילך זילכה, חידדו שעילת התביעה קמה לקשישה כבר ב-2004, עת נכרת ההסכם בינה לבין המנוח, כך שחלפו הרבה מעבר ל-7 השנים הקצובות לשם הגשת תביעה.
17 שנה
ואכן, השופטת רנר קבעה שהצדק עם הנתבעים. היא הדגישה שגם לגרסת התובע בכתב התביעה, ההסכם שמכוחו נתבעת התמורה נחתם ב-2004. בהעדר נתונים על מועד מוסכם לתשלום התמורה ומסירת הקרקע, קבעה השופטת שהם היו צריכים להתבצע סמוך לכך.
"העולה מן האמור כי בסמוך לכריתת ההסכם גם התגבשה החובה לשלם את התמורה, וככל שלא שולמה – התגבשה העילה לדרוש את תשלומה או את ביטול החוזה עקב ההפרה", הסבירה השופטת. ואולם לדבריה "התביעה הוגשה במאי 2022, מעל 17 שנה מאוחר יותר ולפיכך התיישנה".
בתוך כך תהתה השופטת כיצד מתיישבת טענת התובע כי נחתם הסכם בין הקשישה לבין הנתבעים, עם טענתו האחרת שהקשישה נפלה לתרמית עליה גילתה בחלוף כעשור. "ככל שבוצעה תרמית והקשישה כלל לא הייתה בעלת הקרקע, מכוח מה עומדת לה הזכות לתבוע את התמורה על-פי ההסכם?", שאלה.
לפיכך קבעה השופטת שהטענה לתרמית אינה רלוונטית אלא שמכל מקום, אף בהנחה שהיא נוגעת לסכסוך בין הצדדים - יוצא שגם מאז הגשת התלונה למשטרה (2014), המועד שבו לבטח ידעה הקשישה על אודות הקנוניה הנטענת, ועד להגשת התביעה לבית המשפט (2022) חלפו יותר משבע שנים, כך שגם בהיבט זה התביעה התיישנה.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שהתביעה תידחה מחמת התיישנות, תוך חיוב התובע בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל לנתבעים.
- ב"כ התובע: עו"ד איתן ארז
- ב"כ הנתבעים 1-2: עו"ד רפי שפטר
- ב"כ הנתבע 3: עו"ד אילון עישר ועו"ד לילך זילכה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.