עובד סיעוד הגיש תביעה לפיצויים וזכויות סוציאליות בסך 1.4 מיליון שקל גם נגד חברת ההשמה שתיווכה בינו לבין המטופל שאצלו עבד. טענתה כי כלל לא התקיימו ביניהם יחסי עובד-מעסיק התקבלה
בית הדין לעבודה בבאר שבע דחה על הסף תביעה לפיצויים וזכויות סוציאליות בסכום של כ-1.4 מיליון שקל שהגיש עובד סיעוד זר נגד חברת "ים-רם שירותי סיעוד" שקישרה בינו לבין מטופל סיעודי שאצלו עבד. בפסק דין שניתן לאחרונה על-ידי השופט יעקב אזולאי נקבע כי מי שהעסיק את העובד הוא המטופל ולא החברה ששימשה כמתווכת. בהיעדר יחסי עבודה ונוכח העובדה שעילת התביעה שלו נגדה לא קשורה ליחסי עבודה אין לבית הדין לעבודה סמכות לדון בה.
העובד הגיש את התביעה באוגוסט האחרון באמצעות עו"ד אברהם סרוסי. הוא עתר לתשלום עבור שעות נוספות, הפרשות לפיצויי פיטורים וגמל, ימי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, השלמות שכר ופיצויים בשל אי-קבלת הודעה על תנאי ההעסקה. את התביעה הוא הגיש נגד החברות "א. נועם שירותי סיעוד" ו"ים-רם שירותי סיעוד" שמתווכות בין עובדי סיעוד זרים לבין מטופלים, וכן נגד המטופל שאצלו עבד ואשתו.
"ים-רם", המיוצגת על-ידי עו"ד מיכה ביסטריצקי, הגיבה בבקשה לסילוק התביעה נגדה על הסף. לפי טענתה, היא מעולם לא העסיקה את התובע ולא התקיימו ביניהם יחסי עבודה כך שאין לו עילת תביעה נגדה. כל תפקידה התמצה בתיווך בינו לבין המטופל שהעסיק אותו ותו לא. לפיכך אין ביניהם כל יריבות משפטית הקשורה בדיני עבודה.
העובד לא הסכים עם עמדת החברה וטען כי התרשלה בפיקוח על הזכויות שלו בניגוד לנוהל לשכות פרטיות שחל עליה. לדבריו, לחברה הייתה אחריות ישירה לוודא שהוא מקבל את מלוא הזכויות הסוציאליות המגיעות לו מכוח יחסי העבודה ומכאן שהיא רלוונטית לבירור התביעה.
עוד טען העובד כי סעד של דחייה על הסף, שמשמעותו סיום ההליך נגד החברה ללא בירור לגופו של עניין, ניתן רק במקרים חריגים וקיצוניים – וזהו לא המקרה.
הטענה נזיקית
אבל השופט יעקב אזולאי קיבל את בקשת החברה. הוא קבע כי אף שדחייה על הסף היא סעד שניתן "ביד קמוצה" במקרה הזה הוא מתחייב מאחר שלבית הדין לעבודה אין סמכות עניינית לדון בתביעה.
בראש ובראשונה, קבע השופט, לא התקיימו בין התובע לבין החברה יחסי עבודה שכן תפקידה הסתכם בכך שהפנתה אותו למעסיק – המטופל. "אין מדובר ביחסי עובד ומעסיק אלא ב'תיווך' בין עובד ל'מעסיק'", כתב. השופט הוסיף בהקשר הזה כי בכתב התביעה הטענות נגד החברה נוסחו בעמימות ולא ניתן למצוא בהן כל סממן של יחסי עבודה.
שנית, הטענה של התובע כלפי החברה היא כי הפרה את נוהל לשכות פרטיות מס' 9.2.0001 כשלא פיקחה על יחסי העבודה בינו לבין המטופל. טענה זו לא קשורה ליחסי עבודה אלא לעילה נזיקית של הפרת חובה חקוקה.
מכאן, שבית הדין לעבודה, שסמכותו לדון בסכסוכי עבודה בין עובדים לבין מעסיקים, אינו הערכאה המשפטית הנכונה להכריע בטענות התובע. על כן נקבע כי התביעה נגד החברה תידחה עקב היעדר סמכות עניינית אם כי הובהר לתובע שהוא עדיין יכול לתבוע אותה בבית המשפט המוסמך.
התובע חויב לשלם לחברה הוצאות של 2,000 שקלים.
- ב"כ החברה-המבקשת: עו"ד מיכה ביסטריצקי
- ב"כ התובע-המשיב: עורך דין אברהם סרוסי
- ב"כ הנתבעים האחרים: עו"ד שניר יוסף (בשם חברת א.נועם), עו"ד אדוארדו ווסר (בשם המטופל ואשתו)
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.