נדחתה תביעת השתקה נגד לקוחה שהתלוננה על הטרדה מינית במוסך

בעל מוסך מורשה של קיה אמר ללקוחה "למה שארצה להיכנס לך למנוע?" ותבע אותה על לשון הרע אחרי ששלחה מכתב תלונה למרכז השירות של החברה. בית המשפט חייב אותו ב-25,000 שקל הוצאות

השופטת מירב כפיר דחתה לאחרונה תביעת לשון הרע שהגיש בעל מוסך מורשה של קיה בשם "א.ב. מוסכים" נגד לקוחה שהתלוננה על שירות לקוי והטרדה מינית שהתבטאה בכך שהבעלים שאל אותה "למה שארצה להיכנס לך למנוע?", וצחק. בתביעה נטען כי הלקוחה העלילה עליו "עלילת דם שפלה" אלא שהשופטת התרשמה שמדובר בתביעת השתקה לא פרופורציונאלית. "לא יעלה על הדעת שלקוח שמבקש להתלונן על שירות שניתן לו והכולל בחובו התייחסות משפילה המהווה מבחינתו הטרדה מינית, לא יוכל להעלות טיעון זה בתלונתו לאחראית על מתן השירות".

הלקוחה הגיעה לטיפול במוסך ב-2017. לאחר שהתגלה שיש בעיה במנוע האשימה הלקוחה את עובדי המוסך בנזק, ואילו הם טענו שהמנוע ניזוק מכך שלא התמידה להגיע לטיפולים שוטפים.

הלקוחה, שחשה שהשירות שניתן לה היה לקוי ומשפיל, שלחה בעקבות זאת מכתב תלונה ליבואנית קיה בישראל "טלקאר". בסוף המכתב כתבה כי בנוסף לשירות הלקוי ברכב, בעל המוסך אמר לה "למה שאני ארצה להיכנס לך למנוע?" וצחק, תוך שציינה בסוגריים שמדובר בהטרדה מינית.

בהמשך היא הגישה נגד המוסך תביעה קטנה ומספר חודשים לאחר מכן קיבלה בחזרה תביעת לשון הרע לפיצויים של 140 אלף שקל, בטענה שהעלילה על בעל המוסך "עלילת דם שפלה וכוזבת".

בתגובה לתביעה תיארה הלקוחה את הסיטואציה המשפילה, המביכה והמחפיצה, שחוותה במוסך. היא ציינה שמיד לאחר האירוע סיפרה על כך לבעלה, למנהל שלה בעבודה ולשתי חברות טובות, ובהמשך כתבה את המכתב כיוון שיצאה מאוד פגועה מההתנהלות כלפיה. היא הוסיפה שמדובר בתביעת השתקה והפחדה ובכל מקרה היא מוגנת משום שאמרה את האמת בתום לב.

תלונה בעלת עניין ציבורי

השופטת מירב כפיר קבעה שהנתבעת מוגנת מפני התביעה בשל הגנת "אמת בפרסום" והגשת תלונה בעלת עניין ציבורי בתום לב לצורך הגנה על עניין אישי קשר. עוד מצאה השופטת שמדובר בתביעת השתקה לא פרופורציונלית של לקוחה מפני הגשת תלונה על שירות לקוי.

"לא יעלה על הדעת שלקוח שמבקש להתלונן על שירות שניתן לו והכולל בחובו התייחסות משפילה המהווה מבחינתו הטרדה מינית, לא יוכל להעלות טיעון זה בתלונתו לאחראית על מתן השירות", כתבה.  

השופטת הבהירה שהיא מאמינה לגרסת הנתבעת שהייתה עקבית, ונתמכה בעדויות של בעלה, המנהל שלה וחברותיה ששותפו בחוויה הקשה בזמן אמת – כך שתוכן המכתב היה אמת. בהקשר הזה היא ציינה כי עדות התובע לא הייתה מהימנה, וממילא הוא לא מסר בשום שלב גרסה מפורטת ונוגדת על ההתרחשות ועד להגשת התביעה. "אין די בטיעון הכללי כי האשמה בהטרדה מינית היא עלילת דם שפלה וכוזבת... והיה מקום לפרט את השיח שהוחלף בין התובע לנתבעת בזמן אמת על מנת לבחון הגרסה", כתבה.

מעבר לזה, השופטת ציינה שהתלונה הייתה סבירה, תוארו בה התחושות של הנתבעת כלקוחה שחוותה שירות לקוי, היא לא חרגה מפרופורציות והתייחסה להטרדה בשולי המכתב ובסוגריים. כמו כן, המכתב נשלח בתום לב לגורם האמון על שירות הלקוחות בקיה ולא הגיע לגורמים לא רלוונטיים.

לאור הדברים האלה, השופטת דחתה את התביעה וחייבה את התובע בהוצאות של 25,000 שקלים.

• לא צוינו בפסק הדין שמות עורכי דין מייצגים

עו"ד אלי זילכה עוסק בנזיקין ולשון הרע
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.