נדחתה תביעת יורש לביטול עסקה שביצע אביו בעיזבון האם

לטענת האיש אביו פעל בניגוד לצוואת אשתו, כשלאחר מותה מכר את דירתם ונתן את תמורתה לבתו. השופט קבע שהוא רשאי היה לעשות זאת, אפילו שמדובר בצוואה הדדית

בית המשפט למשפחה באשדוד דחה לאחרונה תביעה שהגיש גבר ל"אכיפת" צוואת אימו, בדרך של ביטול עסקה שנעשתה בעיקר עיזבונה – הדירה שלה ושל בעלה. במוקד התביעה: טענת היורש לפיה אביו מנוע היה מלמכור את הדירה ולתת את כספי המכירה לאחותו. ואולם מסקנת השופט רמי בז'ה הייתה כי הלכה למעשה צוואת האם לא הגבילה את האב.

התובע והנתבעת הם אחים, ילדיהם של הנתבע והמנוחה. בשלהי 2018 אובחנה אצל האם מחלה קשה. בספטמבר אותה שנה היא ערכה צוואה שלפיה עיקר רכושה, לרבות דירת המגורים שלה ושל בעלה באשדוד, יוענקו לאחרון. גם הבעל חתם באותו היום על צוואה בה הוריש את מלוא רכושו לאשתו. שלושה ימים לאחר עריכת הצוואות נכנעה האם למחלתה, והלכה לעולמה.

צוואת האם העניקה לאב אפשרות "לעשות בעיזבון כל שימוש מקובל וסביר לרווחתו הכלכלית", ובדצמבר 2021 הוא אכן עשה זאת: הוא מכר את דירת המגורים תמורת 1.63 מיליון שקל ונתן את הכסף לבתו, על-מנת שתרכוש לעצמה דירה מרווחת תוך התחייבות מצדה לסעוד אותו ולאפשר לו לגור בה כל חייו.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט בינואר 2022 טען הבן כי מכירת הדירה על-ידי אביו נעשתה בחוסר תום לב ובניגוד למגבלה שנכללה בצוואת האם, לפיה נאסר על האב "לממש את עיזבוני במלואו ו/או חלקו לשם העברתו לכל צד ג' שהוא, למעט לילדינו ונכדינו המשותפים". מאחר שהאב לא היה רשאי למכור את הדירה לצד שלישי, טען הבן, יש להורות על ביטול העסקה.

מנגד טען האב - שבעקבות הגשת התביעה ערך צוואה לטובת בתו בלבד והלך לעולמו - כי פרשנות בנו לצוואת האם שגויה ומסולפת, שכן בהתאם לצוואה זו הוא רשאי היה לממש את העיזבון לצורך רווחתו האישית, וזה בדיוק מה שעשה כשמכר את הדירה. מכאן, לטענתו, שאין בסיס לתביעה ועליה להידחות.

פחדה שבעלה יתאהב באחרת

השופט בז'ה קבע אמנם שצוואות ההורים הן בגדר "צוואות הדדיות" שיכולת התמרון הרכושית לגביהן מוגבלת, אלא שבצוואות נקבע במפורש שבני הזוג רשאים לבטל אותן, כפי שאכן עשה האב כשערך באפריל 2022 את הצוואה לטובת בתו.

בהמשך דחה השופט את הפרשנות שהציע הבן לצוואת אימו. לדבריו, רצונה האמיתי של המנוחה היה לאפשר לבעלה שיקול דעת מלא במימוש עיזבונה לצורך רווחתו הכלכלית, כאשר המגבלה היחידה שהוטלה עליו הייתה להעביר את נכסי העיזבון לצד שלישי וללא תמורה. במילים אחרות, הוא רשאי היה למכור את הדירה תמורת כסף, כפי שאכן עשה, רק לא לתת אותה במתנה למישהו מחוץ למשפחה.

מדוע ציוותה כך המנוחה? מעדותה של עורכת הדין שערכה את צוואות ההורים, לה רחש השופט אמון, עלה שהמנוחה פשוט חששה מכך שבעלה יכיר מישהי אחרת אחרי מותה, ויעביר לה את הזכויות בדירה תוך נישול ילדיהם. "כל שביקשה המנוחה למנוע הוא את אפשרות שהאב יעביר את הזכויות בדירה לאישה אחרת אשר תתפוס את מקומה בחייו של האב לאחר פטירתה, ולא ביקשה לאסור באופן גורף על מכירת הדירה", דייק השופט.

בשולי הדברים ציין השופט כי התובע לא הגיש התנגדות לצוואת אביו ולכן הוא מושתק מלטעון כעת שהדירה או תמורתה שייכות גם לו. התביעה נדחתה והבן חויב בהוצאות של 45 אלף שקל לטובת אחותו.

• ב"כ התובע: עו"ד אילן שם טוב
• ב"כ הנתבעים: עו"ד שמוליק רוזן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.