האיש גרוש ואב לבת. בשנת 2007 ביהמ"ש הורה למשרד להגיש תסקיר תוך 45 יום, אך משום מה זה לקח 8 חודשים. כמו כן, המשרד מנע מהאב לפגוש את בתו במרכז הקשר בטענה לעומס. השופטת: נראה שהנתבעת "עושה כרצונה בהחלטות בית המשפט".
התביעה הוגשה בבימ"ש השלום בתל-אביב. התובע סיפר כי בתחילת שנת 2007 בית המשפט למשפחה פסק, בין היתר, כי הוא זכאי למפגש שבועי עם בתו במרכז הקשר, עד שתתברר תלונה שהגישה נגד אשתו במשטרה, בה טענה שהוא מכה את בתם.
לשאלות על דיני משפחה:
פורום דיני משפחה
התובע טען כי באותה החלטה ביהמ"ש הורה למשרד הרווחה שבעיריית חולון להמציא תסקיר דחוף תוך 45 יום, אך התסקיר נשלח לאחר כשמונה חודשים, בו הומלץ על כמות מפגשים רבה יותר, שלאחר מכן אושר על ידי בית המשפט.
באותה עת אף הסתיימה חקירת המשטרה בעניינו והתיק נסגר מחוסר ראיות.
בעקבות התנהלות זו הגיש האב תביעה נגד משרד הרווחה חולון. מעבר לעיכוב בהגשת התסקיר, התובע סיפר שלא נתנו לו לפגוש את בתו במשך חודשים בטענה שמרכז הקשר עמוס ועליו להמתין בתור.
לדבריו, אילו היה יודע על כך מראש, היה פונה לבית המשפט, אך כל פעם פקידת הסעד אמרה לו לחכות כמה ימים או "שבוע".
"הנתבעת" – משרד הרווחה בעיריית חולון – טענה בין היתר שהיא פעלה לטובת הילדה מתוקף תפקידה והחלטות בית המשפט, במסגרת החוק ובהתאם לעומסים על פקידות הסעד.
עובדת סוציאלית במשרד נשאלה, בין השאר, מדוע לא העבירו את התסקיר לבית המשפט תוך 45 יום כפי שנקבע בהחלטה, והשיבה שמבחינתה המטרה היא השגת טובת הילד ו"זה יותר חשוב מדיווח לבית המשפט".
פקידת סעד שטיפלה במקרה מאוחר יותר, העידה כי "לקח זמן עד שהיה לה מה לכתוב".
לא להפר ויהי מה
"אילו הנתבעת היתה מציגה לפני בית המשפט תסקיר כפי שקבע בית המשפט, תוך 45 יום, יכול היה התובע לנסות ולפנות לבית המשפט לשנות את הסדרי הראיה", העירה השופטת הבכירה אושרי פרוסט-פרנקל. השופטת התרשמה כי מחלקת הרווחה בעירייה "עושה כרצונה בהחלטות בית המשפט".
השופטת הבהירה כי התשובה "זה לקח זמן" אינה משכנעת, ואינה מצדיקה אי קיום החלטות בית משפט בעניינים שהם בנפשו של אב שרוצה לראות את בתו.
"צריך נימוק סביר ברמה הגבוהה ביותר ורציני לעיכוב של למעלה מחצי שנה בהגשת התסקיר, נימוק כזה חייב שיהיה רשום בתיק התובע אצל הנתבעת", כתבה השופטת.
כמו כן, השופטת דחתה את הטענה לעיכוב בגלל עומסים, והסבירה: "בית המשפט קבע הסדרי ראיה שגם הם לטובת הילד ולטובת התובע, ואין להפר אותם בגלל טענות לעומסים שלא הוכחו כלל. היה על הנתבעת לדאוג שהתובע יראה את בתו בהתאם להסדרי הראיה שנקבעו, ולא להפר אותם ויהי מה".
בסיכומו של דבר, השופטת קבעה כי הנתבעת התרשלה בכך שלא אפשרה לתובע לראות את בתו תקופות ארוכות בניגוד להחלטה שיפוטית, ובכך שהגישה את תסקיר המבחן לאחר 8 חודשים במקום 45 יום, ולמעשה מנעה ממנו את האפשרות להגיש בקשה לשינוי הסדרי ראייה לביהמ"ש, כאמור.
לפיכך, השופטת חייבה את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בגין עגמת נפש 15,000 שקל, וכן הוצאות משפט בסך 1,000 שקל.
* עורך דין ישראל חיות עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.