בכתב האישום נטען כי הנהג לא נתן זכות קדימה לבת 76 שחצתה מעבר חציה, פגע בה בעוצמה וגרם לה חבלות קשות. הרקע לזיכוי: מחדלי חקירה וסתירות בעדויות
נהג מונית שהועמד לדין בטענה שדרס אישה מבוגרת וגרם לה לפציעות חמורות ולאשפוז ממושך, זוכה מעבירה – כך נקבע בבית המשפט לתעבורה בחיפה, בפסק דין שפורסם לאחרונה. השופטת כרמית פאר גינת קבעה שהמדינה לא הוכיחה את אשמתו של הנהג מעבר לספק סביר כנדרש בהליך פלילי, זאת על רקע מחדלי חקירה מצדה וסתירות בעדויות מטעמה.
התקרית בגינה הועמד נהג המונית לדין אירעה ביולי 2020, בשעת בוקר. על פי המתואר בכתב האישום, נהג הנאשם במונית שלו ברחוב אח"י אילת שבחיפה ממערב למזרח, כאשר בהגיעו לצומת עם שדרות ההסתדרות פנה ימינה. בדיוק באותו הזמן חצו את הכביש בת 76 ונכדה בן ה-10, במעבר חציה.
הנהג, על פי כתב האישום, נהג ברשלנות בכך שבהתקרבו למעבר החציה לא הבחין בהולכת הרגל ולא אפשר לה להשלים את החציה בבטחה, אלא פגע בה בעוצמה. כתוצאה מנפילתה שברה הקשישה את הירך ונאלצה לעבור ניתוח, ולהתאשפז בבית החולים למשך עשרה ימים. לנהג יוחסו עבירות של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה, התנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש ונהיגה בקלות ראש.
המדינה טענה באמצעות עו"ד לורנה חורי כי אשמת הנהג הוכחה מעבר לספק סביר כך שיש להרשיעו. ההגנה לעומת זאת, באמצעות עו"ד רון מייסטר, הציגה תזה אחרת לחלוטין. לעמדתה, הולכת הרגל כלל לא נפגעה מהמונית אלא ככל הנראה איבדה שיווי משקל כתוצאה מירידת אחד משני גלגלי העגלה אותה גררה, מהמדרכה אל הכביש.
לזאת הוסיף הסנגור את מחדלי החקירה מטעם המדינה, כגון אי חקירת הנכד שהיה עם הנפגעת. בנסיבות אלה הוא טען כי יש לזכות את לקוחו.
60 ס"מ קריטיים
ואכן, השופטת פאר גינת מצאה שנפלו ליקויים רבים בחקירת המקרה, שאינם מאפשרים להרשיע את הנהג בפלילים. כך, לדברי השופטת בוחן התנועה יצא מלכתחילה מנקודת הנחה בעייתית, לפיה התאונה אירעה בגלל פגיעת הנאשם בהולכת הרגל. ואולם היא הדגישה ש"על הבוחן במקרה זה היה לבחון גם האם נפילתה של הולכת הרגל הינה כתוצאה מפגיעת רכבו של הנאשם, או כתוצאה מכך שמעדה ונפלה משפת המדרכה לכביש".
בתוך כך כתבה השופטת כי כפי שטוענת ההגנה, "מן הראוי היה לחקור עדי ראייה נוספים לאירוע התאונה נשוא כתב האישום", ביניהם נכדה של הולכת הרגל אשר נכח עמה במקום. בהקשר לכך היא דחתה את עדות בנה של הנפגעת לפיה אמו נחבלה מפני שהנאשם פגע בה, נוכח הודאתו כי לא היה במקום בזמן התאונה - כך שמדובר בעדות שמיעה בלתי קבילה.
ואולם נדמה שההצדקה המרכזית לזיכוי נמצאה בעדות הנפגעת עצמה. מעדותה עלה שאחרי שהמונית כביכול פגעה בה, היא עפה למרחק 60 ס"מ משפת המדרכה; זאת שעה שבוחן התנועה מצא שהמרחק בין דופן המונית לשפת המדרכה היה גדול פי 2, כלומר מטר ועשרים.
הפער שהתגלה בעדות הולכת הרגל אל מול ממצאי הבוחן, כך השופטת, מערער את המסקנה שנפילתה נגרמה כתוצאה מפגיעת רכבו של הנאשם. בסופו של יום, נוכח מחדלי החקירה והסתירות בעדויות התביעה, קבעה השופטת שאשמת נהג המונית לא הוכחה מעבר לספק סביר, ועל כן יש לזכותו מחמת הספק.
להכרעת הדין המלאה בתיק ת"ד 5378-10-20
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.