המעסיקה לא הוכיחה מה עשתה כדי למנוע תאונת עבודה בכלי המסוכן. עם זאת, נקבע שהאחריות שלה נמוכה יחסית משום שמדובר בעובד ותיק ומנוסה, ולא הוכח שהיה פגם כלשהו במכשיר עצמו
השופט אהרון שדה מבית משפט השלום בחיפה חייב לאחרונה את חברת "אייל ד. אבן ושיש" לשלם פיצויים והוצאות של כ-350 אלף שקלים לעובד בן 44 שנפצע בתאונת עבודה כשעבד עם דיסק חיתוך. בפסק הדין צוין כי המעסיקה אחראית לנזקים שנגרמו לעובד משום שלא הוכיחה שהקפידה על תנאי בטיחות בעבודה עם הכלי המסוכן אבל האחריות שלה נמוכה יחסית, בהתחשב בכך שהנפגע היה עובד ותיק ומנוסה והוא לא הוכיח פגם במכשיר. מהסיבה הזו הפיצויים נפסקו בהפחתה של 30% אשם תורם.
התאונה התרחשה ב-2017, כשהעובד עבד בחיתוך אבנים מוסמכות לקיר כשהוא עומד בתנוחת כריעה על ארון ולפתע הדיסק החל "להשתולל" ויצא משליטה. בתביעה שהגיש נגד החברה כשנתיים אחרי תאונת העבודה, הוא טען שלא התקינה מגן על החלק המסתובב של המכשיר.
השופט אהרון שדה ציין כי התובע לא הוכיח שהדיסק עצמו היה פגום וגם אם לא היה לו מגן לא ברור מה הקשר לתאונה שכן המגן ממילא לא מכסה את החלק שחותך את האבן. עוד הוא הוסיף כי התובע לא התלונן בפני המעסיקה שהמכשיר לא תקין, אף שהיה עובד ותיק ומנוסה שמכיר את העבודה עם הדיסק. כמו כן העיר השופט כי התובע לא הסביר מדוע היה חייב לעבוד בתנוחה בעייתית של כריעה על ארון.
עם זאת, השופט קבע כי אי אפשר לשלול מהמעסיקה אחריות לחלוטין. בהקשר הזה הוא ציין שבמקום העבודה לא היה מפקח והחברה לא הציגה כל עדות או ראיה שאפשר היה להבין ממנה מה עשתה כדי למנוע תאונות עבודה בכלי המסוכן. היא גם לא הציגה נתונים על בדיקות תקינות ובטיחות שבוצעו בכלי העבודה ולא הוכיחה שהעבירה את העובדים הדרכות בטיחות.
"יש לזכור שהשליטה על שיטת העבודה כמו גם בטיחות הכלים ותחזוקתם היא בידי הנתבעת ועליה הנטל להראות שברמה הקונקרטית נקטה ולו באמצעים סבירים להקטנת הסיכון (ולהזכיר – לא מדובר בסתם כלי ובסתם עבודה אלא בכלי מסוכן במיוחד)", כתב.
בנסיבות אלה קבע השופט שהנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לתובע אבל לא באופן מוחלט, וייחס לו אשם תורם של 30% לתאונה.
ויכוח על תגמולי ביטוח לאומי
לאחר בחינת נזקי התובע שנותר עם הפרעה תפקודית ברגל ונכות פסיכיאטרית נמוכה, קבע השופט שדה שסכום הפיצויים הכולל שמגיע לו לאחר הפחתת אשם תורם, על הפסדי שכר, אובדן כושר, כאב וסבל והוצאות עומד על 408,800 שקלים.
הנתבעת ביקשה להפחית מהסכום הזה סכום משמעותי על תגמולי ביטוח לאומי, יותר מזה שקיבל התובע בפועל, משום שלא מיצה את הזכויות שלו מול המוסד. אלא שהשופט התרשם שהתובע פנה לביטוח לאומי, הגיש תביעות ואפילו ערער לוועדה, ואי אפשר לכפות עליו להמשיך לערער ולהתדיין מול הוועדות של הביטוח הלאומי. לפיכך הוא הורה על ניכוי התגמולים שקיבל בפועל, בסך 130 אלף שקלים.
בסיכומו של דבר חויבה הנתבעת לשלם באמצעות חברת הביטוח "שירביט" פיצויים של 278 אלף שקלים בתוספת שכר טרחת עורך דין של 66,252 שקלים והחזר עלויות חוות דעת מומחים.
עו"ד ערן אבנון
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.