בית הדין הרבני לא ידון בתביעת הרכוש עד שהאב לא ייקח את בתו - המסרבת להיפגש עם אמה - למטפלת רגשית. יש לבית הדין סמכות לעשות זאת?
בית הדין הרבני בתל-אביב קבע לאחרונה כי לא ידון בתביעת הרכוש שכרך בעל לתביעת הגירושין שהגיש כל עוד הוא מסרב לקחת את בתו – שמגלה סימני ניכור הורי כלפי אמה – לטיפול רגשי. לבקשת האב, פירטו הדיינים הרב יצחק מרוה, הרב רפאל זאב גלב והרב שמעון לביא את המקורות החוקיים שמסמיכים אותם להטיל עליו סקנציה שכזו. בהחלטה נקבע כי לנוכח הבעיה הקשה שמציב הניכור ההורי, נדרשו הערכאות השיפוטיות לגבש פתרונות יצירתיים ולהיעזר בחוקים שונים כדי להטיל סנקציות אפקטיביות על הורים שמסרבים לציית להחלטות הנוגעות לטובת הילדים.
התיק מתנהל מזה כשנה וחצי בעצימות רגשית גבוהה בעיקר בכל הנוגע לילדים, שחלקם מסרב לקיים קשר עם האם עד כדי ניכור הורי ולכן נקבע שהאב ישמש להם כמשמורן זמני.
עניינה של אחת הבנות עמד במחלוקת קשה במיוחד בשל החלטה שנתן בית הדין לפני כחודשיים בה הורה לאב לקחת אותה לטיפול פסיכולוגי אצל מטפלת שהציעו שירותי הרווחה. האב, שהסתייג מהמטפלת המסוימת, הבהיר כי לא יאפשר לה להתקרב לבתו. בתגובה קבע בית הדין כי לא ידון בתביעתו הרכושית עד שימלא אחר ההחלטה.
האב ביקש מבית הדין לנמק מהיכן שאובה סמכותו להתנות את הדיון הרכושי בקיום החלטות הנוגעות לענייני הילדים. לטענתו, הסנקציות היחידות שיכול בית הדין להטיל עליו הן אלה הקבועות בפקודת בזיון בית המשפט – קנס או מאסר, ואין לו סמכות לפגוע בזכויותיו הרכושיות.
האם טענה מצידה לניכור הורי קשה שנגרם עקב הסתה ממושכת של האב וטענה כי חוסר הצייתנות שלו להחלטות בית הדין וחוסר תום ליבו הצדיקו את החלטת בית הדין.
גישה כוללת
אב בית הדין הרב יצחק מרוה והדיינים רפאל זאב גלב ושמעון לביא עמדו מאחורי החלטתם. "הטיפול בסכסוכי משפחה מחייב גישה כוללת, המאזנת בין זכויות הצדדים לסעדים בענייני גירושין, חלוקת רכוש, משמורת והסדרי שהות של ילדים", כתבו.
"בית הדין ובית המשפט מוסמכים להטיל הגבלות שונות על הורה סרבן-ציות להחלטות הנוגעות לטובת הילדים. בין היתר, מוסמכת הערכאה המשפטית לעכב את הליכי חלוקת הרכוש לצורך אכיפת החלטות שעניינן טובת הילדים, ובכללן מתן טיפול רגשי ופסיכולוגי, מניעת ניכור הורי ומניעת סרבנות קשר עם אחד ההורים".
הדיינים ציינו כי הסנקציה שהוטלה על האב מקורה בחוק יחסי ממון המאפשר להתנות איזון משאבים באכיפת החלטות הקשורות לטובת הילדים (כמו עיכוב מכירת דירה שבה הם מתגוררים).
הדיינים הדגישו כי בניגוד לעמדת האב, דווקא שימוש בפקודת ביזיון בית משפט הוא האפשרות האחרונה בה יש לנקוט במקרי סרבנות, שכן קנס עלול לפגוע במזונות הקטינים ולהסלים את הניכור כלפי ההורה האחר.
הדיינים הוסיפו כי ענישה כזו אף לא מספקת מענה מיידי למצב. לכן בתי המשפט מצאו פתרונות יצירתיים באמצעות שימוש במגוון חוקים, בהם חוק הכשרות והאפוטרופסות וחוק ההוצאה לפועל, כדי להטיל על הורים מנכרים סנקציות כמו שלילת רישיון, עיכוב יציאה מהארץ והגבלת שימוש בכרטיס אשראי.
במילים אחרות, הליכי ביזיון הם לא הדרך היחידה ואף לא בהכרח הנכונה כשמדובר ב"סרבן-ציות" שפוגע בטובת הילדים בחוסר תום לב.
- ב"כ האב: עו"ד משפחה משה ליפל
- ב"כ האם: עו"ד אברהם אינדורסקי, טו"ר זיו ברקוביץ וטו"ר צבי גלר
עו"ד איתן שלו סולקין
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.