הבעל רכש שתי דירות מכספי ירושה, ורשם אחת מהן על שם אשתו. לאחר הפרידה היא טענה שהדירה ניתנה לה במתנה אבל בית המשפט דחה את גרסתה לנוכח הסכם ממון ושרשרת ראיות שהעידה שמדובר בדירה שלו.
בית המשפט למשפחה בתל-אביב הורה לאחרונה לגרושה טרייה להעביר לבעלה לשעבר 460 אלף שקל עבור התשלום האחרון שהתקבל ממכירת דירה שנרכשה מכספי הירושה שלו ונרשמה על שמה באופן פיקטיבי כדי לחמוק מתשלום מסים. השופטת סגלית אופק דחתה את טענת האישה כי הבעל נתן לה את הדירה במתנה לנוכח הסכם ממון שקובע הפרדה רכושית, הסכם נוסף שנכרת בין בני הזוג טרם המכירה וראיות נוספות שהעידו בבירור כי בפועל הדירה הייתה שלו.
טרם נישואיהם ב-2015 היו בידי הבעל 1,450,000 שקל שקיבל ממכירת דירה שנרכשה מכספי ירושה, ומאחר שרצה לשמור עליהם החתים את אשתו על הסכם ממון שקובע הפרדה רכושית מוחלטת. זמן קצר לאחר מכן נרכשו בכסף הזה שתי דירות – האחת נרשמה על שם הבעל ואילו השנייה על שם האישה.
ב-2017 החלו בני הזוג לדבר על פרידה (בפועל הם התגרשו בתחילת 2019), ובעקבות זאת ביקש הבעל למכור את הדירה הרשומה על שם האישה. כדי להבטיח שיקבל את כספו חזרה חתמו בני הזוג על הסכם שמצהיר שהתמורה תועבר לידי הבעל כהחזר עבור הלוואה שהעניק לאשתו.
כעבור ימים ספורים הדירה נמכרה תמורת 825 אלף שקל שהועברו לאישה בשלושה תשלומים. את שני התשלומים הראשונים היא מסרה לבעל אך את התשלום השלישי בסך 460 אלף שקל החליטה להשאיר אצלה.
בתביעה שהגיש נגדה הבעל הוא טען כי ההחלטה לרשום את הדירה על שם אשתו נבעה משיקולי מס, כאשר היה ברור לשניהם שמדובר ברכוש שלו, כפי שגם קובע הסכם הממון.
לעומת זאת, האישה טענה כי בעלה העניק לה את הדירה במתנה לאחר ששוכנע שעליו להבטיח את עתידה הכלכלי, וכי בעלה שכנע אותה לחתום על הסכם ההלוואה במרמה.
בעקבות ייעוץ משפטי
גרסת האישה נדחתה. השופטת סגלית אופק שוכנעה כי הבעל לא היה מתחתן ללא הסכם ממון מאחר שרצה לשמור על כספי הירושה. משכך, גרסת האישה כי חודשיים אחרי החתונה הוא חזר בו והחליט לפתע לתת לה דירה כדי לרצות אותה, לא הייתה הגיונית בעיניה.
מעבר לכך, גרסת האישה לא נתמכה בראיות ואף נהפוך הוא היא נסתרה בעדויות עורכי הדין שהיו מעורבים בהתנהלות סביב הדירה, ובמסרונים ששלחה האישה, המעידים כי עד לאחרונה לא חשבה שהיא שלה. לכך מצטרפת גם העובדה שבני הזוג לא חיו בשיתוף כלכלי וכן התנהלות האישה שהעבירה את שני התשלומים הראשונים ללא היסוס ושינתה את דעתה רק בעקבות ייעוץ משפטי.
בנוסף, האישה אישרה כי בעלה הוא שמצא את הדירה, ניהל את המשא ומתן עם הבעלים וקיבל את דמי השכירות עבורה, ואילו היא כלל לא התעניינה בה. התנהלות דומה, קבעה השופטת, הייתה גם סביב מכירת הדירה שנוהלה בידי הבעל שאף שילם את כל ההוצאות כולל מס שבח.
השופטת הוסיפה עוד כי גרסת הבעל בנוגע להונאת המס נתמכה בראיות. השופטת ציינה כי אמנם הסכם ההלוואה נועד לחמוק מתשלום מס אבל בכך חטאו שני הצדדים וזו לא עילה לקבוע כי הדירה הייתה של האישה.
משכך, האישה חויבה להעביר לבעלה לשעבר את יתרת התמורה בתוספת הוצאות משפט של 30 אלף שקל.
נטלי יורובסקי, עורכת דין ונוטריון
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.