שני אחים סיכמו על חלוקת הנכסים של הוריהם: אח אחד קיבל נדל"ן בשווי מיליוני שקלים ואילו בנו של אחיו מונה כבן ממשיך במשק שהאח עיבד כל חייו. לאחר שהאח-החקלאי נפטר ממחלה קשה ניסה אחיו לזכות בכל הקופה
בית המשפט למשפחה בקריית שמונה דחה לאחרונה תביעה לביטול מינוי נכד כבן ממשיך. את התביעה הגישו הסבים – שנפטרו תוך כדי ההליך – יחד עם בנם, דודו של הנכד. השופט רן ארנון התרשם כי הדוד הוא שעומד מאחורי התביעה והמטרה שלו הייתה להשתלט על המשק לאחר שאחיו (אביו של הנכד) שעיבד וטיפח את המשק כל ימי חייו, נפטר מסרטן.
ההורים המנוחים ביקשו משני הבנים לחלק ביניהם שווה בשווה את הנכסים שלהם שכללו בית, דירה, משק חקלאי ומגרשים – עוד בחייהם. בעקבות זאת, סיכמו הבנים בין היתר כי את המשק יקבל האח שעיבד אותו ודאג להורים (האח-החקלאי) ואילו אחיו יקבל את הבית. את המגרשים ודירה נוספת הם יחלקו ביניהם.
מאחר שהאח-החקלאי כבר היה בעל משק משלו ורשות מקרקעי ישראל אוסרת על החזקת שני משקים, סוכם כי ההורים ימנו את בנו (הנכד שלהם) כבן ממשיך במקומו. ב-2015 הם חתמו על המסמכים הדרושים ובמקביל גם על הסכמים להעברת הזכויות במגרשים לשני הבנים.
כשנתיים לאחר מכן חלה האח-החקלאי בסרטן והמשק נקלע לחובות והושכר. זמן קצר לאחר מכן ביקש פתאום אחיו למכור את המשק, וכך פרץ סכסוך משפחתי עמוק וקשה.
ב-2018, לאחר שהחקלאי נפטר, חתמו ההורים, אז כבר קשישים וחולים, על הסכם להעברת הזכויות במשק במתנה לבנם השני. אלא שרמ"י סירבה להעברת הזכויות בשל מינוי הבן הממשיך, ומשכך הגישו ההורים ובנם תביעה נגד הנכד. לאחר הגשת התביעה שני ההורים נפטרו, ומי שניהל אותה בפועל היה בנם.
הטענות העיקריות בתביעה היו כי ההורים לא הבינו את משמעות המינוי, וכי הנכד לא מילא אחר התחייבויותיו לעבד את המשק ולדאוג לסביו.
הנכד טען כי דוד שלו (התובע) עומד מאחורי התביעה. לדבריו, הדוד יצר בכוונה קרע משפחתי כדי להשתלט על כל הנכסים של סביו. הנכד הדגיש כי המינוי שלו כבר הושלם, והבהיר כי הסבים פעלו מרצונם החופשי וידעו היטב על מה הם חותמים ולמה.
רומנטיזציה לא מציאותית
השופט רן ארנון קיבל את טענות הנכד, ודחה את התביעה. הוא התרשם שהתובע אכן היה הרוח החיה מאחורי הקרע המשפחתי, וכי התביעה הוגשה במטרה "לבצע 'מקצה שיפורים' ולנסות להשתלט על כלל נכסיו של הוריו, לרבות המשק החקלאי שעובד במשך עשרות שנים על ידי אחיו ויועד באמצעות מנגנון הבן הממשיך לעבור לאחיו ולצאצאיו".
לגופו של עניין, מהעדויות והראיות שהובאו בפניו הגיע השופט למסקנה כי ההורים המנוחים היו מודעים למשמעות המינוי, עשו זאת ב"גמירות דעת" ומתוך הבנה מלאה של המעשה. הוא קבע כי מאחר שהמינוי הושלם והנכד נרשם כבן ממשיך בכל המוסדות הרלוונטיים, ההורים כבר לא יכולים לחזור בהם מהמינוי.
עוד דחה השופט את הטענה כי יש הצדקה לביטול המינוי מאחר שהנכד לא מעבד את המשק. השופט הבהיר כי תנאי כזה לא הוכנס למינוי במפורש וגם לא הייתה כוונה משתמעת כזו. "'הרומנטיזציה' של מוסד הבן הממשיך כמי שמגיע לעבד את אדמת הוריו ולסעוד אותם, אינה תואמת במקרים רבים את המציאות של משקים חקלאיים בישראל... המקרה שלפני הוא דוגמא מובהקת לכך", כתב.
התובעים חויבו בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של 50,000 שקלים.
- ב"כ התובעים: עו"ד שמעון ג'ינו
- ב"כ הנתבע: עו"ד אורי גלט ועו"ד לירן כהן
*עו"ד צביקה גלזר עוסק ב- נחלות ומשקים במושבים
** הכותב לא ייצג בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.