בת שירשה את חלקה של אמה המנוחה בדירה שלה ושל בעלה השני על-פי צוואתה, תבעה לפרק את השיתוף. הבעל התנגד מחשש לפינוי. בית המשפט קבע כי הדירה תימכר והוא ימשיך לגור בה עד שימצא מסגרת מתאימה למצבו
אישה שנפטרה ציוותה לבתה מנישואיה הראשונים את חלקה בדירה שלה ושל בעלה השני. תביעה לפירוק שיתוף שהגישה הבת נגד הבעל ב-2019 התקבלה לאחרונה על-ידי נשיאת בית המשפט למשפחה בחיפה שלי אייזנברג. עם זאת, נקבע כי בהיותו ניצול שואה סיעודי בן 96 הוא יוכל להמשיך לגור בדירה תמורת תשלום שכירות למשך 4 שנים. לפיכך, היא תימכר כדירה תפוסה תמורת 70% ממחיר השוק.
הבת נרשמה ב-2015 כבעלת חצי מהזכויות בדירה. 4 שנים לאחר מכן היא הגישה את התביעה, במסגרתה ביקשה למכור אותה כדירה פנויה ולקבל חצי מהתמורה. תוך כדי ההליך התברר לה שהבעל של אמה העביר את זכויותיו בדירה לנכדתו, ונרשמה עליה הערת אזהרה שמבטיחה לו זכות מגורים עד סוף חייו.
הבת טענה שהיא זקוקה לכסף בדחיפות משום שמצבה הכלכלי הידרדר והיא מטפלת בבת עם פיגור שכלי. היא ציינה כי ניסתה להגיע עם הנתבע להבנות אבל הוא הציע לה מחיר מאוד נמוך, ולפיכך נאלצה להגיש את התביעה. עוד היא טענה כי הנתבע ונכדתו – שצורפה לתביעה – נהגו בחוסר תום לב כשהסתירו את המידע על העברת הזכויות.
הנתבע טען לעומת זאת שהתובעת מתנהלת בחוסר תום לב, שכן היא התחייבה לא למכור וכעת היא מנסה לגרש אותו מהדירה שבה הוא מתגורר יותר מ-40 שנה.
הנתבע ציין כי הוא ניצול שואה סיעודי, אין לו דירה אחרת והמשמעות של פינוי היא הידרדרות קשה במצבו. עוד הוא טען כי אשתו לא הייתה צלולה כשערכה את הצוואה ולא הבינה שבתה תוכל לסלק אותו מהבית. לבסוף הוא טען שהוא נחשב דייר מוגן וזכאי להמשיך לגור בדירה עד מותו.
פיקוח נפש
נשיאת בית המשפט שלי אייזנברג דחתה את טענותיו של הנתבע נגד הצוואה, תוך שציינה כי בזמן אמת הוא לא העלה שום טענה נגד תקפותה. להיפך, הוא פעל על פיה.
השופטת הוסיפה כי שותף במקרקעין זכאי לתבוע פירוק שיתוף בכל עת, והיא לא סבורה שהתובעת מבקשת לממש את זכותה בחוסר תום לב או מתאוות בצע כפי שטען הנתבע. בהקשר הזה ציינה השופטת שהתובעת ניסתה להגיע איתו להסכמות לפני הגשת התביעה ואף לא דרשה לפנות אותו או לחייב אותו בדמי שימוש על המגורים בדירה.
השופטת הוסיפה כי ההתחייבות של הנכדה שלא לפנות את הנתבע לא מחייבת את התובעת, שלא נתנה את הסכמתה לכך. בנוסף, השופטת לא סברה שהנתבע הוא דייר מוגן.
עם זאת, השופטת קבעה כי הנתבע, כמי שהיה בן זוגה של בעלת חצי מהזכויות בדירה וגר עמה ביום פטירתה, זכאי לפי חוק הירושה להמשיך לגור בדירה בשכירות לתקופת הסתגלות זמנית. בנסיבות המקרה, השופטת הבהירה שמטעמי פיקוח נפש, אי אפשר להוציא את הנתבע מהדירה עד שתימצא לו מסגרת מתאימה. לפיכך, היא החליטה שהתקופה תעמוד על 4 שנים שבמהלכן ישלם לתובעת דמי שכירות עבור חלקה.
בהתאם לכך, נקבע כי הדירה תימכר כדירה תפוסה לפי שווי של 70% מערכה. הנתבע ונכדתו חויבו בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 12,000 שקלים.
עו"ד תמרה רפאלוב
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.