עובד שירות בתי הסוהר ביקש להכיר בנכות בשל טנטון תמידי באוזניו. הוועדה רפואית רמזה שהבדיקה שעליה הוא מסתמך אינה אמינה משום שבוצעה ב"איכילוב" באופן פרטי, מבלי לנמק את הטענה. השופטת קיבלה את ערעורו, וביקרה את התנהלות הוועדה.
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את ערעורו של עובד שירות בתי הסוהר הסובל מליקויי שמיעה, והורה לוועדה רפואית עליונה לדון בעניינו מחדש, ובהרכב אחר מזה שדחה בעבר את תביעתו. בתוך כך השופטת עפרה ורבנר מתחה ביקורת על הוועדה הקודמת, שלא נימקה כראוי את החלטותיה ואף רמזה רמיזות תמוהות לגבי התנהלות בית החולים איכילוב.
מאז 2001 עובד המערער בשירות בתי הסוהר. לפני מספר שנים הוא הגיש תביעה להכרת זכות בקשר לליקוי שמיעה וטנטון, זאת בעקבות חשיפה חוזרת ונשנית לרעשים חזקים של טריקות דלתות ברזל כבדות, רעשים ממערת קשר וכריזה, ורעש במטווחים.
במהלך השנים הוא עבר בדיקות מספר שמיעה במכונים ובבתי חולים פרטיים, אשר כולן הצביעו על ליקוי שמיעה בתדירויות גבוהות, למעט בדיקה מבית החולים רמב"ם שהראתה תוצאות טובות יותר. ועדה רפואית מחוזית החליטה שלא להכיר ב"טנטון תמידי" וקבע לו 1% נכות בגין ליקוי שמיעה וטנטון לא קבוע.
לאחר שערער לוועדה הרפואית העליונה, זו החליטה להפנות אותו לבדיקה נוספת בבית חולים ציבורי, הצדדים הסכימו על איכילוב. את הבדיקה מימן המערער, על מנת להקדים את התור. אף שהבדיקה נחזתה כאמינה והצביעה על ליקויי שמיעה ותלונות של המערער על טנטון תמידי, הוועדה העליונה סירבה להכיר בטנטון קבוע, כך שאחוז הנכות הבודד הותר על כנו.
בהחלטתה הוועדה הפנתה לארבע בדיקות, כאשר תאריך אחת מהן היה שגוי, ולא ברור למה היא מתכוונת. אף לא ניתן הסבר כלשהו אלו פערים קיימים בין הבדיקות, שיש בהם כדי להשליך על שאלת קיומו של טינטון קבוע.
המערער, שיוצג על ידי עו"ד יפתח קיפרמן, טען כי לאור תוצאות הבדיקה באיכילוב – שהצביעו על ירידה של 25 דציבל בתדירויות הגבוהות של 3,000 ו-4,000 הרץ – יש לקבוע לו אחוזי נכות בגין טינטון קבוע.
המערער אף טען, בין היתר, כי הוועדה לא התייחסה למסמכים מקופת החולים שמהם עולה כי קיימות תלונות לאורך השנים על טינטון.
בנוסף נטען כי אילו יוחלט להחזיר את העניין לוועדה, יש להחזיר אותו להרכב אחר, מאחר שהוועדה הקודמת הטילה ספק באמינות טענות המערער.
מטעם משרד הביטחון, שיוצג על ידי עו"ד אסתר בן-אברהם בוגוד, נטען בין היתר כי הוועדה נימקה את החלטתה וכי לפי ממצאי בדיקת רמב"ם אין למערער ליקוי שמיעה.
לדון באופן משוחרר
לאחר הצגת התיעוד הרפואי וטענות הדדדים, השופטת ורבנר שוכנעה כי "אכן נפלו ליקויים וסתירות לכאורה בהנמקת הוועדה הרפואית העליונה".
השופטת סברה כי "מצביע על-כך שהוועדה הטילה ספק באמינות גרסת המערער באופן המצדיק החזרת עניינו לוועדה בהרכב אחר, אשר תבחן טענותיו בלב פתוח ובנפש חפצה..."
בתוך כך, הוועדה העליונה ציינה בהחלטתה כי בדיקת השמיעה בבית-החולים איכילוב נעשתה באופן פרטי, אף שהגורם המפנה היה משרד הביטחון. השופטת ציינה כי לא ברור למה התכוונו חברי הוועדה, והביעה צער על הרמיזה שלפיה תוצאות בדיקת שמיעה בבית-חולים ציבורי, עשויות להשתנות לפי הגורם המממן.
בנסיבות אלה, נקבע כאמור כי העניין יוחזר להרכב אחר, לנוכח החשש שהוועדה בהרכבה הקודם תתקשה לבחון את הדברים באופן משוחרר מהחלטתה הקודמת.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.