ניצחון ביניים לאישה הנאבקת נגד נישולה מירושת בעלה

האלמנה ערערה על החלטה האוסרת עליה לחקור רופאים שטיפלו במנוח, במטרה לקעקע את מסקנת מומחה ביהמ"ש שהוא היה כשיר לערוך צוואה. ערעורה התקבל

אישה שנושלה מעיזבון בעלה רשמה ניצחון קטן, אך משמעותי, בדרך להחשבתה כיורשת: בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את בקשתה לזמן לעדות רופאים שטיפלו בבעלה, במטרה להראות שמסקנת מומחה בית המשפט - לפיה הוא היה כשיר לערוך צוואה - שגויה. בכך הפך סגן הנשיא שאול שוחט את החלטת בית המשפט למשפחה בתל אביב, האוסרת על העדת הרופאים.

המבקשת היא אלמנת המנוח והמשיבים הם ילדיו מנישואיו הראשונים. בשנת 2016 ערך המנוח שתי צוואות בהפרש של שמונה חודשים - שתיהן לטובת ילדיו בלבד, תוך נישול רעייתו. בתחילת 2019 הוא הלך לעולמו ובאפריל אותה שנה קיבלו ילדיו צו לקיום הצוואות, לבקשתם.

אלא שאלמנת המנוח סירבה להשלים עם נישולה מהירושה. בשלב מסוים היא הגישה "בקשה לביטול צו קיום צוואה והתנגדות לצוואה", בטענה שב-2016 - שנת עריכת הצוואות - בעלה היה דמנטי, וממילא לא היה כשיר לערוך אותן ולחתום עליהן. ואולם מסקנת מומחה בית המשפט, שמונה לצורך בחינת הסוגייה, הייתה שונה: לעמדתו המנוח היה כשיר לצוות בתקופה הרלוונטית.

האלמנה לא ויתרה וביקשה בשלב זה לזמן לעדות ארבעה רופאים שטיפלו בבעלה במהלך חייו, במטרה לקעקע את מסקנת מומחה בית המשפט לפיה הוא היה כשיר, אלא שביולי האחרון היא נדחתה. "המבקשת מעוניינת לחקור את המומחים על התרשמותם מכשירותו של המנוח לערוך צוואה, ובכך לעקוף את הוראת החוק האוסרת על עדות מומחה נוסף", נימקה השופטת איריס ארבל אסל את החלטתה.

לא "מומחים מטעם"

למרות זאת, שוב סירבה האלמנה להשלים עם התוצאה והגישה את בקשת הערעור למחוזי, בטענה שהחלטת בית המשפט למשפחה פוגעת בזכויותיה ולא מאפשרת לה להשמיע את טענותיה כראוי. ילדי המנוח טענו מנגד שאין הצדקה כלשהי לזמן את הרופאים, ומכאן שעל הבקשה להידחות.

אלא שהשופט שוחט חשב אחרת, וקבע שבית המשפט למשפחה טעה בהחלטתו. אכן, כתב השופט, סעיף 8(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה קובע שאם מונה מומחה או יועץ מטעם בית המשפט - בעל דין לא יהיה רשאי להביא עדות נוספת של מומחה מטעמו, אלא ברשות בית המשפט. אלא שבמקרה זה לא מדובר במומחה מטעם האלמנה.

"אני לא סבור כי בקשת המבקשת לזימון הרופאים לחקירה הייתה בקשה שנדרשה קבלת היתר לפי סעיף 8(ג) לחוק. הטעם לכך פשוט: אף אחד מהרופאים שבית המשפט קמא התבקש לזמנם לחקירה לא ערך חוות דעת מטעם המבקשת. אף אחד מאותם רופאים לא שימש 'מומחה מטעם' המבקשת", נימק השופט.

מאחר שלא מדובר במומחה מטעם המתנגדת לצוואות, הסביר השופט, יש לחזור לכלל הבסיסי שבפקודת הראיות ולפיו "מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לעניין", כלומר רלוונטית לבירור הסוגייה. לדבריו, האלמנה עמדה במבחן זה ולכן היה על בית המשפט למשפחה להיעתר לבקשתה לזמן את הרופאים לעדות.

בהקשר לכך הבהיר השופט כי זימון הרופאים לחקירה לא נועד כדי שיחוו את דעתם המקצועית בשאלה שלשמה מונה המומחה מטעם בית המשפט (האם המנוח היה כשיר?), אלא לצורך בירור נסיבות פגישתם במנוח, והביטוי שנתנו לכך במסמכים שערכו - אשר היוו חלק מהחומר שעליו התבסס מומחה בית המשפט.

לפיכך השופט קיבל את הערעור באופן שהתיר לאלמנה לזמן את הרופאים לעדות. ילדי המנוח חויבו לשלם לה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.

• ב"כ המבקשת: עו"ד ציון סמוכה
• ב"כ המשיבים: עו"ד עידו דיבון ואח'