בטאבו נרשם הנכס על-שם כל הארבעה, אלא שבבית המשפט התברר: בפועל הוא שייך לבני הזוג לשעבר בלבד, והורי הבעל נרשמו רק לצורך הטבות במשכנתה
אישה שסבלה מנחת זרועו של בעלה רשמה לאחרונה בבית המשפט למשפחה באשדוד ניצחון רכושי קטן, אך משמעותי: סגנית הנשיא ענת אלפסי קבעה שדירה אותה קנו בני הזוג לשעבר שייכת להם בלבד, הגם שבטאבו רשומים גם הורי האיש כבעלים. מסקנת השופטת הייתה שהרישום נעשה בשל האלימות ומטעמים פורמאליים בלבד, על מנת לקבל משכנתה בתנאים מועדפים כעולים חדשים. חוץ מ-50% ממחיר הדירה שתימכר, תקבל האישה מבעלה האלים גם 140,000 שקלים במסגרת איזון המשאבים.
התובעת והנתבע התחתנו באוקראינה בשנות השמונים והתברכו בשלושה ילדים. חמש שנים לאחר מכן הם עלו ארצה יחד עם הורי הבעל. ב-1993 נרכשה דירה אחת ("הדירה הראשונה") תוך ניצול ההטבות שקיבלו בני הזוג והורי האיש כעולים חדשים, ונרשמה בבעלות ארבעתם. ב-1999 נקנתה דירה נוספת ("הדירה השנייה") שנרשמה על שם הורי הבעל בלבד.
השנים חלפו וב-2018 עתרה האישה לקבלת צו הגנה נגד הבעל, בטענה שחנק אותה מפני שלא הסכימה לקיים עימו יחסי מין. הצו ניתן וממועד זה נפרדו דרכיהם, כאשר בנובמבר 2020 הותרו נישואיהם סופית. בין לבין הגישה האישה תביעה רכושית בה טענה ששתי הדירות שנקנו שייכות לה ולבעלה לשעבר בלבד, הגם שהוריו רשומים כבעלים בשתיהן.
מנגד טענו הורי האיש שבבעלותם הן מחצית הדירה הראשונה והן מלוא הזכויות בדירה השנייה. בתוך כך כפר בנם בגרסת רעייתו לשעבר כשסיפר כי בפועל חייהם המשותפים היו טובים וכללו טיסות רבות לחו"ל, כאשר אירוע האלימות מצדו היה בבחינת החריג לכלל.
"היה מוציא חגורה ומרביץ"
אבל השופטת אלפסי התרשמה שהבעל מנסה לייפות את המציאות, בלשון המעטה. הובאו בפניה עדויות קשות על אלימות פיזית מזעזעת שנאלצו האישה וילדיה לסבול מהנתבע במהלך שנות הנישואים.
"הוא היה אלים כלפינו", העידה הבת, "היה מוציא חגורה ומרביץ למי שעצבן אותו". לדברי השופטת, כבר ב-2014 נקט האיש באלימות כלפי האישה כשדחף אותה בחדר המדרגות, והדבר גם לה חבלה ברגל. יתרה מכך, הוא דרש לקיים עימה יחסי מין בכוח ובניגוד לרצונה.
השופטת ציינה שהמצב הגיע לשיא השפל סמוך להגשת בקשת צו ההגנה, באוקטובר 2018, כשהאיש פצע את פני האישה, אחרי ששבוע קודם לכן גרם לה שטף דם ביד בגלל שסירבה לסקס.
בהקשר לכך קבעה השופטת כי הוכח קשר סיבתי בין התנהגותו האלימה של האיש לבין אופן רישום הזכויות בדירה הראשונה על שם הוריו. מסקנתה הייתה שמדובר ברישום פורמאלי לחלוטין שאין מאחוריו בעלות אמיתית, כאשר אפילו הורי הבעל ידעו לאורך כל הדרך שהם אינם בעלי הנכס.
עוד היא ציינה לעניין זה שרק בני הזוג שילמו על הדירה הראשונה, וטענת הורי הבעל לבעלות (מהותית) בדירה נולדה רק אחרי עתירת האישה לצו הגנה נגד בנם, באופן האומר דרשני.
מנגד דחתה השופטת את עתירת האישה לבעלות על הדירה השנייה. היא התרשמה שכוונת הארבעה אחרי עלייתם ארצה הייתה לקנות שתי דירות - אחת להורי הבעל ואחת לבנם ואשתו - ומשהוכרה הדירה הראשונה כשייכת לזוג הצעיר, הרי שהדירה השנייה הינה של הורי הבעל.
לקראת סיום קבעה השופטת שבמסגרת איזון המשאבים על הבעל להעביר לאשתו 140,000 שקלים. בסופו של יום היא הורתה על מכירת הדירה הראשונה, כאשר מתמורתה תקבל האישה מחצית, בתוספת הסכום שמגיע לה.
- ב"כ הורי האיש: עו"ד שמואל רוזן
- ב"כ האישה: עו"ד שרון קולסקי
- ב"כ האיש: עו"ד נדיה ריבקין
לפסק הדין המלא בתיקים תמ"ש 23984-08-19 ואח'
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.