הסבתא השאירה צוואה בה הורישה את הדירה לנכד. נכד אחר התנגד וטען שסבתו לא הייתה כשירה קוגניטיבית ולא הייתה מסוגלת ללכת ולערוך צוואה אצל נוטריון. ההתנגדות נדחתה
מחלוקת בין שני נכדים בעניין ירושת דירת סבתם הוכרעה בבית המשפט למשפחה בחיפה בפסק דין שהותר לפרסום לאחרונה. השופטת לירון זרבל קדשאי הורתה על קיום צוואת הסבתא, שנפטרה ב-2013, חרף טענות שהעלה המתנגד בעניין חוסר כשירות והשפעה בלתי הוגנת. השופטת כתבה בין היתר כי אף שהסבתא סבלה מבעיות בריאות ואף נעזרה בהליכון, העדויות מראות שהיא לא הייתה מרותקת לביתה ויכלה לערוך את הצוואה.
ב-2019, כשש שנים לאחר פטירת הסבתא, הגיש אחד מנכדיה בקשה לצו ירושה. הצו ניתן ונקבע בו כי ילדיה של המנוחה יירשו את רכושה. אביו של מגיש הבקשה נפטר, כך שאותו נכד היה צפוי לקבל נתח מהירושה. זמן קצר לאחר מכן הגיש נכד אחר בקשה לביטול צו הירושה. הוא טען שסבתו הורישה לו את דירתה בצוואה שאותה ערכה בשנת 2002. כל היורשים, פרט לנכד שהגיש את הבקשה לצו ירושה, תמכו בקיום הצוואה.
הנכד שביקש לקיים את הצוואה סיפר שסבתו גרה בדירת "עמידר" סמוך למקום המגורים של אמו. במאי 2002 חברת "עמידר" אפשרה לשוכרים לרכוש את הזכויות בדירות. סבתו פנתה אליו כדי שהוא ירכוש את הדירה והוא רצה להיטיב עמה כדי שתוסיף לגור בנכס עד סוף ימיה, ואכן רכש אותו. בהמשך ערכה הסבתא צוואה בה הורישה לו את הדירה.
הוא ציין שלאחר מות סבתו הוא לא מיהר לממש את הצוואה ולרשום את זכויותיו בדירה, מאחר שכל ילדי המנוחה ידעו כי היא הורישה לו אותה והוא לא חשש ממחטפים.
הנכד המתנגד טען מצידו כי סבתו הייתה חולה ומרותקת לביתה ואף התקשתה לזהות את נכדיה. לדבריו, המנוחה סבלה מלקויות פיזיות רבות כמו יתר לחץ דם, סוכרת, אוטם שריר הלב, שני אירועים מוחיים, שיתוק בפלג ימין של הגוף, פגם קוגניטיבי, הפרעה בדיבור וכריתה של אצבע בכף הרגל. הוא הוסיף שהיא התקשתה בניידות, השתמשה בהליכון והיתה זקוקה לסיוע, ובנסיבות אלה היא לא יכולה היתה ללכת בעצמה אל הנוטריון ללא עזרה.
הבינה את הצוואה
השופטת לירון זרבל קדשאי מבית המשפט למשפחה בחיפה דחתה את ההתנגדות וקיבלת את הבקשה לקיום הצוואה. השופטת מינתה מומחה פסיכיאטר לבחינת מצבה הקוגניטיבי של המנוחה במועד עריכת הצוואה. היא קיבלה את מסקנת המומחה שלפיה המנוחה הייתה בכשירות מנטאלית, נפשית וקוגניטיבית להבין את טיבה של צוואתה. ״המסמכים הרפואיים והראיות הקליניות העולות מהם, לא מצביעים, על כי סבלה באותה עת מדמנציה או מליקויים קוגניטיביים, על אף מצבה הגופני הירוד, תביעתה לקבל קצבת סיעוד ומספר אטמים מוחיים שכבר סבלה מהם בעת חתימתה על הצוואה״, ציינה.
היא הוסיפה כי אינה שותפה לפרשנות שהמתנגד העניק לשימוש בהליכון ולמגבלות ניידות, ואין בסיס לקביעה כי המנוחה לא הייתה מסוגלת להגיע לבדה למשרד הנוטריון. ״הליכון, מעצם טבעו, נועד לסייע למי שמסוגל ללכת ומתקשה בכך, בדומה למקל הליכה, ולא למי שאינו מסוגל ללכת״, הבהירה.
בסופו של דבר קבעה השופטת כי יש לתת צו לקיום צוואת המנוחה, מבלי לבטל את צו הירושה, אלא לתקנו באופן שיחריג מתחולתו את הדירה.
המתנגד חויב בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 5,000 שקל.
- ב״כ המבקש: עו"ד אילנה מור יוסף, עו"ד צור גלוזמן
- ב״כ המתנגד: עו"ד אורי לוגסי, עו״ד יעקב גל
עו״ד אריה חגאג
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין