התובעת טענה כי השקעתה בשיפוץ הדירה מקנה לה זכויות בה, אך בפועל התברר שהעבודות נעשו לצורך הנגשת הנכס לפרוד. השופטת: "אין אינדיקציה לשיתוף"
גבר שקיבל מאביו דירה בירושה לא ייאלץ לחלוק אותה עם פרודתו – כך נקבע לאחרונה בבית המשפט למשפחה בחיפה. השופטת הילה גורביץ עובדיה קבעה שתקופת המגורים הקצרה יחסית בנכס והשיפוץ שנערך בו על רקע פציעתו של הבעל בתאונת דרכים והפיכתו לנכה, לא מקנים לפרודתו זכויות מכוח חזקת השיתוף הספציפי.
הצדדים נישאו זה לזו בספטמבר 2011 וכשנה לאחר מכן הביאו לעולם ילדה. מיד לאחר החתונה הם עברו לגור בדירה הרשומה על-שם הבעל, אותה קיבל בירושה מאביו.
בשנת 2014 אירעה תפנית טראגית בחיי הצדדים, אחרי שהבעל היה מעורב בתאונת דרכים קשה שהותירה אותו מרותק לכיסא גלגלים עם מגבלות פיזיות ופגיעה קוגניטיבית. במקביל, האישה אובחנה כלוקה בסרטן.
נוכח ההתפתחויות עזבו הצדדים את הדירה וביצעו בה עבודות לצורך התאמתה לנכותו של הבעל. באפריל 2017 הם שבו להתגורר בה אלא שבתווך יחסיהם הידרדרו וכשנה לאחר מכן – עזבה האישה עם בתה את הבית.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט סיפרה האישה כי נאלצה לעזוב בשל התקפות זעם ואלימות מצד בעלה לשעבר. לטענתה, היא השקיעה בשיפוץ הדירה כמתנת חתונה מהוריה ומהכנסותיה לאורך הזוגיות. בנוסף, הנתבע הבטיח לה שמדובר בדירה משותפת. בנסיבות אלה, טענה, היא זכאית לחצי מהנכס ולדמי שימוש מהפרוד החל ממועד עזיבתה.
מנגד טען הבעל שמדובר בדירת ילדותו, אותה בנה אביו במו ידיו לפני כ-75 שנה. לשיטתו פרודתו פועלת בדרך של "הרצחת וגם ירשת" – שכן היא גזלה ממנו את כספי הפיצויים שקיבל מהתאונה, וכעת היא מבקשת לנכס לעצמה גם הדירה שקיבל בירושה.
תיאלץ להחזיר מאות אלפים
השופטת גורביץ עובדיה קבעה שהתובעת כשלה בהוכחת כוונת שיתוף ספציפית ביחס לדירת הירושה, שנחשבת ל"נכס חיצוני".
מבחינת תקופת המגורים המשותפת הרי שזו קצרה יחסית ומסתכמת ב-6.5 שנים בלבד. השופטת חידדה בקשר לכך כי בהתאם לפסיקה, זוגיות ארוכה והשקעות כספיות בלתי מבוטלות הן תנאי בסיסי להוכחת כוונת שיתוף.
היא הדגישה שגם בהנחה שמדובר היה בתקופת נישואים ארוכה, האישה עדיין כשלה בהוכחת השקעה כספית משמעותית מצדה בשיפוץ הדירה.
"ההשקעות הנטענות – שעיקרן רכישת מיטלטלין וביצוע התאמות לדירה עבור הנתבע ומגבלותיו הפיזיות, כגון בניית רמפה לכיסא גלגלים, הרחבת פתחים, שער חשמלי וכו', אינן מהוות 'דבר מה נוסף'. על כן לתובעת אין זכויות בדירה מכוח כוונת שיתוף ספציפי", סיכמה השופטת.
כהערת אגב היא ציינה שעבור חלק מהעבודות שילם הנתבע באמצעות תגמול שקיבל מביטוח לאומי בסך 120,000 שקל, ולא מדובר בכספים משותפים.
בתוך כך התקבלה חלקית טענת הנתבע כי פרודתו השתמשה בכספיו ללא הרשאתו, ולפיכך עליה להשיב לו 585,328 שקל.
בנוסף היא חויבה לשלם לו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 90,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד ג'קלין סוויד כרכבי
- ב"כ הנתבע: עו"ד פרח חלבי
עו"ד לינוי גוב ארי
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.