בני זוג שנפגעו בתאונה טענו ששלושת ילדיהם היו עמם ברכב. גרסתם נדחתה בבית המשפט אך נקבע שהם עצמם זכאים לפיצוי למרות מסירת המידע הכוזב.
בתביעה שהגישו הורים ושלושת ילדיהם נגד ״הפניקס״ נטען כי כל החמישה נפגעו ב-2015 בתאונת דרכים בטבריה. השופטת לובנה שלאעטה חלאילה דחתה את גרסתם וקבעה שרק ההורים היו ברכב. עם זאת היא קיבלה את תביעת בני הזוג והבהירה שהכלל הפוטר מבטח מהחובה לפצות במקרים של מסירת עובדות כוזבות לא חל על תאונות דרכים.
בכתב התביעה סיפרו התובעים שלפני כשנתיים וחצי טיילו בטבריה. בדרכם חזרה לביתם שבנהריה הם עמדו ברמזור כשלפתע התנגשה בהם נהגת מאחור. לטענתם, הם וילדיהם שהיו עמם ברכב נפגעו.
המבטחת הכחישה שהילדים היו מעורבים באירוע וטענה שמחקירת הנהגת הפוגעת עלה שהיא הבחינה רק בבני הזוג ולא ראתה ילדים באזור.
היא הוסיפה כי לנוכח מסירת המידע השקרי יש לפטור אותה מהחבות בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח.
ההורים השיבו כי בזמן התאונה ישבו במושבים הקדמיים ושלושת ילדיהם ישבו מאחור. לאחר התאונה יצא האב מהרכב והנהגת הפוגעת ראתה את הילדים, שהיו נסערים, ואף הציעה להם מים כדי להרגיע אותם.
לא אמינה בעליל
השופטת לובנה שלאעטה חלאילה מבית משפט השלום בקריות ציינה שאמנם לאחר התאונה שלושת הילדים ניגשו עם הוריהם לקבל טיפול אך אין בתיעוד הרפואי ממצא אובייקטיבי שיכול ללמד על חבלה. תלונות הילדים שנרשמו היו על כאבי ראש וצוואר ומדובר בתלונות סובייקטיביות דומות שאינן יכולות לתמוך או לשלול את מעורבותם בתאונה.
היא הוסיפה כי בניגוד לעדות האב הנהגת ברכב הפוגע סיפרה שלאחר התאונה יצאה מרכבה והחליפה עמו פרטים ובזמן שעמדה מול הרכב ראתה שישבו בו רק התובע ואשתו וללא ילדים מאחור.
השופטת הדגישה כי בניגוד לתובעים אין לנהגת הפוגעת כל אינטרס בתוצאות ההליך והיא מעדיפה את גרסתה. בין היתר היא ציינה שמה שהכריע את הכף הייתה עדות בתם בת ה-17 של התובעים שהייתה לא אמינה בעליל.
השופטת הבהירה כי עדות הבת הייתה ״רחוקה מלהיות ספונטנית״ וניכר שהיא שהגיעה מוכנה לדיון וערוכה לכל שאלה בצורה מחשידה. ״הבת חזרה על כל הפרטים שנזכרו בעדות הוריה אף מבלי שתוצג לה כל שאלה בעניין״, כתבה.
לעומת זאת, נהגת הרכב הפוגע העידה באופן נחוש, עקבי ואמין. בנסיבות אלה קבעה השופטת שהילדים לא היו ברכב בזמן התאונה ואינם זכאים לכל פיצוי.
באשר לתביעת ההורים כתבה השופטת שחוק חוזה ביטוח פוטר מבטח מהחובה לפצות במקרים בהם המבוטח מסר עובדות כוזבות.
עם זאת, חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים משקף הסדר ייחודי בו מוטלת אחריות מוחלטת ומלאה על חברת הביטוח לפצות את המשתמשים ברכב בגין נזקי גוף.
לדבריה, ביטוח החובה לכלי רכב נועד להגשים את התכלית הסוציאלית שבבסיס החוק כך שנפגע בתאונת דרכים יפוצה בכל מקרה על ידי מבטח או קרנית, בלא קשר לאמצעים העומדים לרשות הנהג האחראי. לפיכך, ביטוח החובה ומעמדה של המבטחת שונים במהותם מביטוח עסקי רצוני אחר.
השופטת הוסיפה שבחוק הפיצויים יש רשימה מפורטת וסגורה של המקרים בהם יישלל הכיסוי הביטוחי, ומסירת עובדות כוזבות אינה אחד מהם.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שההורים זכאים לפיצוי. ההכרעה בשאלת היקף הנזק נדחתה להמשך ההליך.
בשל דחיית תביעת הילדים חויבו ההורים לשלם למבטחת הוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 6,000 שקל.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד הראל נוימן
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.