נשא HIV טען שרופא שיניים נהג כלפיו באפליה כשסירב לטפל בו רק בשל מחלתו. אלא שבמסגרת בירור התביעה שהגיש, הסתבר כי הסתיר את דבר מחלתו בעת שעבר בדיקה ראשונה וכי הגיש בשנים האחרונות מספר תביעות דומות. האם מדובר ב"תובע סדרתי" או בלוחם נגד אפליה?
בתביעה שהגיש נשאHIV לבית משפט השלום בראשון לציון לפני כשנה, הוא ביקש פיצוי על אפליה, בטענה שרופא שיניים סירב לטפל בו רק מפאת מחלתו.
לטענתו, במאי 2013 הוא הגיע למרפאת "מיס השתלות שיניים" בראשון לציון ונבדק אצל הרופא האחראי, ד"ר רובינשטיין, מבלי לספר לו על מצבו הרפואי.
לטענתו, הוא העדיף לספר על כך למנהל המרפאה לאחר שניתנה לו הצעת מחיר, משום שהוא למד ממקרי העבר, שהווידוי מעלה את מחירי הטיפול פלאים.
תשובת המנהל הייתה כי המרפאה אינה ערוכה לטפל באנשים במצבו והוא הופנה לטיפול במרפאה בסיכון בבי"ח אסף הרופא. התובע ביקש ממנו להתייעץ עם ד"ר רובינשטיין, אך גם לאחר מכן עמד המנהל על סירובו. שתי השיחות שניהל התובע עם המנהל הוקלטו על ידו והוגשו כראייה לטענתו שהופלה בניגוד לחוק איסור אפליה במוצרים ושירותים.
ד"ר רובינשטיין הסביר שאינו יודע מדוע בחר המנהל שלא לספר לתובע שסירב לטפל בו בשל חוסר האמון שחש לאחר שהבין שהוסתר ממנו מידע מהותי וחשוב. לטענתו, לו היה יודע מלכתחילה שהתובע נשא הנגיף, לא היה מסכים לבצע בו טיפול של השתלות, שלשיטתו אינו יעיל לנשאים, אלא היה ממליץ לו על הרכבת שיניים תותבות במקום.
הרופא, שנשאל מדוע לא הציע זאת לפני שסירב לתובע, טען כי בשלב זה כבר חל משבר האמון והוא החליט שאינו יכול לטפל בו.
טענות ההגנה וחקירת התובע גם חשפו כי מדובר ב"תובע סדרתי", הנוהג תדיר לפנות למרפאות ולהגיש נגדן תביעות.
בשלושה מקרים נסגר הסיפור בהסדר פשרה שכלל פיצוי, ובמקרה אחד התביעה שהגיש נדחתה. התובע עמד על כך שאינו "סדרתי" וטען שהגיש את התביעות ממקום אמתי ולנוכח אפלייתו.
מחויבים למנוע אפליה אבל זה לא המקרה
השופטת ליאת הר ציון אמנם לא הבינה מדוע מנהל המרפאה הסתיר מהמטופל את הסיבה האמיתית לסירובו של ד"ר רובינשטיין לטיפול. עם זאת, הסירוב עצמו לא היה נגוע באפליה. השופטת האמינה לדבריו של ד"ר רובינשטיין שלפי אמונתו המקצועית, טיפול בהשתלות אינו מתאים לנשאי איידס, ולעמדתה, לו ידע על מצב התובע בעת הבדיקה הראשונה, היה בהחלט מציע לטפל בו בדרך חלופית.
השופטת הוסיפה וקיבלה גם את הטענה כי הרופא היה חופשי לסרב לתובע לנוכח הסתרת מחלתו. בין היתר, בהתחשב בכך שמדובר במרפאה פרטית ולא ציבורית, שלה החירות לבחור שלא לטפל באדם לנוכח התנהגותו. זאת, כמובן, כל עוד לא נחצים הגבולות והתנהגותה אינה לוקה בשרירות לב או בשיקולים זרים.
עוד לשיטתה, עצם העובדה שהתובע בחר שלא לחשוף את עברו הרפואי מלכתחילה משליכה על תום לבו וניקיון כפיו, בפרט לנוכח "עברו התביעתי". "אופן התנהלות זה של התובע מעלה סימן שאלה ביחס לתום הלב בהגשת התביעה דנן, וביחס למניעים להגשת התובענה".
השופטת סיכמה את פסיקתה באומרה כי בית המשפט אמנם מחויב להרתיע מפני אפליית נשאי HIV וחולי איידס, אלא שבמקרה זה לא הוכח יחס מפלה. למרות דחיית התביעה לא פסקה השופטת הוצאות לנתבעים בשל ההסבר המוטעה של המנהל.
* עו"ד דן שגיב עוסק בדיני נזיקין.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.