האיש ביקר בבניין בתל אביב ומעד כשהתקדם מבלי להבחין בשרשרת ברזל שנועדה לחסום חניה. בית המשפט הטיל את האחריות על שוכרת המקום ונציגות הבית המשותף.
השופטת אורלי מור-אל קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש אדם שנפגע כשביקר בחנות ברחוב הרכבת בתל אביב. היא קבעה ששרשרת ברזל דהויה שנותרה במקום משנות ה-30 של המאה שעברה היוותה מפגע בטיחות והיה על שוכרת המקום ונציגות הבית המשותף לדאוג לצביעתה או לאזהרת העוברים והשבים.
התובע, כבן 60 במועד התאונה, סיפר שהתלווה לאחיו, קבלן במקצועו, כדי לבחון עבודות שהתבקש האח לבצע אצל אחד מבעלי החנויות בבניין. הוא ניגש עם אחיו ובעל החנות לראות את החלק החיצוני של הקיר ואז נתקל בשרשרת טבעות ברזל רפויה שחיברה בין שני עמודים ונועדה לחסום כניסה לחניה.
לדבריו, השרשרת הייתה מתוחה בגובה נמוך מאוד. בנוסף היא הייתה חלודה בצבע אפור-חום וקשה היה להבחין בה על הרקע הכללי. הוא הוסיף כי לאחר התאונה הוקם במקום שער עם פתח כניסה, במקום השרשרת.
כתוצאה מהנפילה הוא שבר את ירך שמאל. בהמשך עבר ניתוח וקיבוע של השבר עם מסמר פנימי.
הנתבעת, חברת ש.ע. עזראכו, ששכרה את המקום בו נפל התובע הכחישה את גרסתו וטענה שנפגע בנסיבות אחרות. לדבריה, אין זכר במסמכים הרפואיים לשרשרת ונכתב בהם שהתובע נפל ברחוב.
במקביל, היא הגישה הודעת צד שלישי כלפי נציגות הבניין בטענה כי בהסכם השכירות דרשה ממנה הנציגות להותיר את השרשרת במקום ולא לעשות בה שינוי מאחר ש״אונסקו״ הכירו בבניין. הנתבעת הסבירה כי השרשרת הוצבה בשנות ה-30 של המאה שעברה ומהווה חלק מהרכוש המשותף בבניין.
מנהל החברה העיד כי לא הטריד את עצמו בסוגיית השרשרת והסתפק בעריכת ביטוח ובכך ראה את עצמו פטור מנקיטת אמצעים נוספים.
נציגות הבניין טענה מצידה כי השרשרת והמקום היו בחזקה ושליטה של החברה ולכן היא האחראית.
הנתבעת והצד השלישי ביקשו לייחס לתובע אשם תורם משמעותי. לדבריהן, השרשרת הייתה ממוקמת בשטח פרטי ולא הייתה חלק מהמדרכה, ובכל מקרה היה מעבר להולכי רגל ועל התובע היה לעשות בו שימוש.
ידעו שמדובר במפגע
אך השופטת אורלי מור-אל מבית משפט השלום בתל אביב קיבלה את גרסת התובע. ״הרושם שהתקבל מעדות התובע ואחיו היה שמדובר באנשים מן היישוב שספרו לתומם את אשר ארע״, כתבה. היא ציינה שהעובדה שהתובע לא פרט בפני הגורמים הרפואיים את מנגנון החבלה בהיותו פצוע וכואב לא צריכה לפעול לחובתו.
השופטת קבעה שהשרשרת אכן היוותה מפגע בטיחות. היא הדגישה שלבעלי החזקה והשליטה במקום אחריות כלפי עוברי האורח, אף שמדובר בשטח פרטי. שטחים משותפים בבניינים שהכניסה אליהם אינה אסורה בוודאי שאמורים להיות נטולי מפגעים, כתבה.
עוד היא קבעה שיש לחלק את האחריות שווה בשווה בין החברה לבין נציגות הבניין. היא ציינה שמהעדויות עולה שהן ששתיהן ידעו שהשרשרת עשויה להוות מפגע אך חשבו שהגורם השני הוא האחראי לטפל בבעיה.
עם זאת, היא הטילה על התובע אשם תורם בשיעור של 20% שכן היה עליו לנקוט במשנה זהירות כשפסע במעבר שלא מיועד להולכי רגל.
בסך הכל חויבו החברה והנציגות לפצות את התובע בסך של 103,200 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד בשיעור 23.4%.
- ב״כ התובע: עו"ד מיכאלה מזרחי
- ב״כ הנתבעות: עו"ד שי קין
- ב״כ צדדי ג': עו"ד אורי רייך
עו״ד יובל חרל"פ
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.