הסוכנות הגישה תלונה כוזבת ללשכת עורכי הדין נגד עורך דין שעבד אצלה ופוטר והכפישה אותו בפני לקוחות. ערעור שהגישה בעקבות חיובה בפיצויים על הוצאת דיבה נדחה - והפיצוי הוגדל
בית הדין הארצי לעבודה דחה לאחרונה ערעור שהגישה סוכנות הביטוח "סגנון" על כך שחויבה לשלם פיצויים והוצאות של 80,000 שקלים לעורך דין שעבד אצלה ופוטר בעקבות הוצאת דיבה. מנגד התקבל חלקית ערעור נגדי שהגיש עורך הדין והפיצויים שנפסקו לו הוגדלו ב-20,000 שקלים בתוספת הוצאות של 10,000 שקלים. בפסק הדין אושרו קביעותיו של בית הדין לעבודה בתל-אביב לפיהן תלונה שהגישה הסוכנות ללשכת עורכי הדין בה האשימה את העובד בזיוף מסמכים והכפשת שמו בפני מספר לקוחות, נחשבים ללשון הרע.
עורך הדין הועסק בסוכנות כמקדם מכירות של פוליסות ביטוח ופוטר ב-2016. לאחר פיטוריו הוא הגיש נגד החברה תביעה בטענה לפיטורים בחוסר תום לב ולקבלת תיקי לקוחות. זמן קצר לאחר מכן הסוכנות הגישה נגדו תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בתל-אביב שבה האשימה אותו בזיוף חתימות ופרטי לקוחות בפוליסות. בנוסף, מנכ"ל הסוכנות והמנהל שלו אף סיפרו על כך למספר לקוחות.
באפריל האחרון התקבלה חלקית תביעת לשון הרע שהגיש נגד הסוכנות, המנכ"ל והמנהל שלו בבית הדין לעבודה בתל-אביב. בפסק הדין נקבע כי עורך הדין הוכיח 3 פרסומים מכפישים מתוך 5 שנעשו בחוסר תום לב ומבלי שטענות הזיוף הוכחו, ונפסקו לו פיצויים של 60,000 שקלים ו-20,000 שקלים הוצאות.
בערעור שהוגש מטעם הסוכנות, המנכ"ל והמנהל על פסק הדין נטען בין היתר כי התלונה ללשכה הייתה לגיטימית והוגשה בתום לב בתמיכה של מכתבי לקוחות. עוד נטען כי הם חויבו בפיצוי על פרסום בפני לקוח שכלל לא הוכח וכי ללקוח אחר נאמר בסך הכל שהעובד נהג בחוסר יושרה ותו לא. כן נטען כי סכום הפיצויים חריג ויש להפחיתו.
העובד טען מנגד כי המערערים ממחזרים טענות וכי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות של בית הדין או במסקנה כי הפרסומים היו פוגעניים וכיוונו לפגוע בעיסוק שלו. בנוסף, הוא הגיש ערעור נגדי שבו טען כי היה מקום לקבוע שפרסום נוסף נחשב ללשון הרע ולהגדיל את הפיצויים שנפסקו לו.
פוטנציאל ממשי לפגיעה בפרנסה
סגן נשיאת בית הדין הארצי אילן איטח והשופטות לאה גליקסמן וחני אופק-גנדלר לא מצאו עילה להתערב בפסק הדין של בית הדין בתל-אביב למעט בנוגע לסכום הפיצוי עבור הגשת התלונה ללשכת עורכי הדין.
בפסק דין שכתבה השופטת אופק-גנלדר נקבע כי בית הדין בחן באופן מקיף ויסודי את הטענות והראיות ומצא כי שלושה פרסומים מתוך חמישה נחשבים ללשון הרע. זאת, מאחר שבמסגרתם טענו המערערים באופן נחרץ לזיוף מסמכים שלא הוכח ולא הסתפקו בהעלאת חשדות מסויגים.
עוד נקבע כי המערערים לא הוכיחו שההאשמות היו אמת והאמירות הבוטות והנחרצות שנכתבו בתלונה ללשכה ונאמרו ללקוחות שוללות קיומו של תום לב. לעומת פרסומים אלה, הוסיפו השופטים, הפרסום הרביעי נוסח בזהירות וכחשד ולכן הוא לא נכנס לגדר לשון הרע.
עם זאת, הוחלט להגדיל את הפיצוי שנפסק לעובד על התלונה ללשכה מ-20,000 שקלים ל-40,000 שקלים וזאת מאחר שמדובר בפרסום פומבי שהיה טמון בו פוטנציאל ממשי לפגיעה בפרנסתו.
התוצאה הסופית היא כי העובד יקבל פיצוי כולל של 80,000 שקלים בנוסף להוצאות של 20,000 שקלים בהליך הקודם ועוד 10,000 שקלים שנפסקו לו במסגרת הערעור.
- ב"כ המערערים: מוטי ברקן, עורך דין לשון הרע
- ב"כ המשיב: עו''ד שלומי וינברג, עו''ד אביתר כהן
עו"ד יעקב מנור עוסק/ת ב- לשון הרע
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.