מרבית התביעה של החברה אמנם נדחתה, שכן היא לא הצליחה להוכיח שהעובד גנב ממנה סודות מסחריים, כמו רשימת לקוחות וספקים, אולם השופטת שוכנעה כי הוא פתח את העסק כשעבד אצלה, ועל כך עליו לשלם.
חברת "קרייזי בלון קידום מכירות" המשווקת מוצרי מיתוג וקידום מכירות תבעה מנהל רכש שעבד אצלה ופתח עסק מתחרה בשם "אולזול".
לפי טענות החברה, במרס 2016 העובד ביקש מהמנכ"ל העלאת שכר והתפטר לאחר שלא קיבל את שרצה.
בחודשים שלאחר מכן התקבלו בתיבת הדואר האלקטרונית האישית של המנכ"ל וכן בתיבותיהם של כמה לקוחות הודעות מספק מוצרי פרסום ומתנות שמציע מוצרים זהים למוצריה במחירים זולים יותר. לאחר בדיקה התברר כי מדובר ב"אולזול" המתחרה שנפתחה על ידי לא אחר מאשר העובד שלה, שהסווה את זהותו באמצעות שימוש בשם אביו.
בתביעתה ביקשה החברה בין היתר להוציא צו מניעה נגד שימוש בסודותיה המסחריים כמו רשימת לקוחות, ספקים ומחירונים, וכן פיצוי של 100 אלף שקל על גזל סוד מסחרי ועוד חצי מיליון שקל פיצוי על הפגיעה בהכנסותיה.
בכתב ההגנה טען הנתבע כי במהלך העבודה הוא הבין שהוא רוצה להתמקצע בתחום הפרסום ורכש דומיין על השם "אולזול" אך הוא לא הפעיל אותו אלא לאחר שסיים את עבודתו.
בניגוד לטענות החברה, הנתבע טען כי עדכן את בעליה לגבי העסק והוא איחל לו בהצלחה. לטענתו, הוא מעולם לא נטל דבר מהחברה והגיע לספקים וללקוחות דרך חיפושים שערך בכוחות עצמו באינטרנט – מה שמעיד על כך שאינם סוד מסחרי. עוד הוא טען כי מרב הפעילות בחברה נעשית על ידי אביו וכל תפקידו מסתכם בתחזוקת האתר.
יצא עם שלל
פסק הדין שניתן לפני כשבועיים על ידי השופטת רוית צדיק קבע כי הנתבע לא גזל סוד מסחרי אולם הוא כן הפר את חובת האמונים כלפי החברה בכך שפתח עסק מתחרה והשתמש בנתוניה כדי לפנות ללקוחותיה וספקיה.
ביתר פירוט, השופטת קבעה כי רשימת לקוחות וספקים יכולה להיחשב כסוד מסחרי בתנאי שהמעסיקה מוכיחה כי הושקעו בה מאמצים מיוחדים אולם היא לא יכולה הייתה להכריע בסוגיה זו משום שמסיבה לא ברורה התובעת לא הציגה את קבצי הנתונים שלה. מעבר לכך, השופטת השתכנעה כי אכן ניתן לאתר את ספקיה של התובעת באינטרנט ובביקור בתערוכות.
אולם כאמור, השופטת לא סיימה כאן וקבעה כי הנתבע "היה ל'סוס טרויאני' בחצרי התובעת ויצא כשנתח בידו".
השופטת מצאה כי שורת פעולות שביצע הנתבע בתקופת העבודה מעידות שהקים את העסק מאחורי גבה של התובעת. בין הפעולות מנתה השופטת את רכישת הדומיין בתחילת תקופת העבודה, פתיחת "עוסק מורשה" בסמוך ופרסום העסק בפייסבוק. לכך מצטרפת העובדה שפתח את העסק על שם אביו – אף שהוא הבעלים האמיתי.
בנוסף, עדות של אחת מלקוחות הנתבעת הוכיחה כי הנתבע פנה אליה באמצעות מידע שנטל ממחשבי החברה. אמנם לא מדובר במידע שמהווה סוד מסחרי, אבל עדיין מדובר בהפרת חובת האמונים שלו כלפי מקום עבודתו.
לגבי הפיצוי, השופטת לא השתכנעה שלתובעת נגרמו הפסדים כספיים, ואולם, היא החליטה לפסוק לה פיצוי של 20 אלף שקל ללא הוכחת נזק על הפרת חובת תום הלב בתוספת שכ"ט עו"ד של 5,000 שקל. בפסיקת סכום זה לקחה השופטת בחשבון את העובדה שהתובע הועסק אצל התובעת חמישה חודשים בלבד והסכים שלא לפנות לספקים מסוימים.
- ב"כ התובעת: עו"ד רות דונר
- ב"כ הנתבע: עו"ד דוד גלעדי
עו"ד עמוס ברכה
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.