בני זוג שביקרו במסעדת סטלה ביצ׳ בבת ים יצאו משם עם נכות. האישה איבדה שיווי משקל ונפלה למפלס התחתון באזור הישיבה החיצוני של המסעדה. בעלה קפץ לעזרתה ונפגע בברך
השופטת אילת הרנוף קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג נגד מסעדת סטלה ביצ׳-דג הים בבית ים. לפני כחמש שנים ישבו הזוג עם בנם במפלס העליון באזור החיצוני של המסעדה שלא היה מגודר. כשהאישה ביקשה לקום היא נפלה למפלס התחתון ונחבלה בידה וברגלה. בעלה קפץ לעזרתה וקרע את המיניסקוס של הברך. השופטת קבעה שהנתבעת יכלה למנוע את התאונה אילו נקטה באמצעי בטיחות סבירים.
בני הזוג סיפרו שביום התאונה בשעות הבוקר ישבו עם בנם שהיה כבן 13 במסעדה הממוקמת על חוף הים.
אזור הישיבה שמחוץ למבנה המסעדה בנוי בשני מפלסים, שהפרש הגובה ביניהם הוא כמטר. המדרגה שנוצרת בין שני המפלסים מחופה בסלעים. במועד האירוע לא היתה גדר או מעקה שמפריד בין המפלסים.
בני הזוג ציינו שהם ישבו במפלס העליון של המסעדה, על כסאות נמוכים וסביב שולחן נמוך. האישה ישבה על הכסא שצמוד למסלעה והבעל ישב לצידה. בנם ישב מולם.
כשסיימו לאכול ושילמו קמו ללכת מהמקום. בזמן שהאישה התרוממה מהכסא, תוך שהיא נשענת על צידו האחד של המושב כדי להתרומם, התרומם צידו השני של הכסא, היא איבדה שיווי משקל כתוצאה מכך, ונפלה דרך המסלעה למפלס התחתון.
הבעל שראה אותה מועדת "זינק" אחריה בנסיון למנוע את הנפילה או להושיט לה עזרה, ונחבל אף הוא.
התובעת פונתה מהמקום באמבולנס לחדר מיון בבית החולים, שם אובחן שבר בשורש כף היד השמאלית שטופל בגבס, ונקע בקרסול ימין שטופל בחבישה אלסטית.
לאחר האירוע חש התובע כאבים בברך ימין. למחרת פנה ל"מוקד מכבי", שם נבדק ולאחר בירור אובחן קרע חוזר של הרצועה הצולבת ופגיעה במיניסקוס.
לטענת התובעים, הנתבעת התרשלה כשלא נקטה באמצעים סבירים שהיו מונעים את נפילתם. לדבריהם, הרשלנות באה לידי ביטוי, בין היתר, בהעדר גידור של המפלס העליון.
הנתבעת הכחישה את אחריותה וטענה כי המסלעה עצמה עולה מעל משטח המפלס העליון באופן שיוצר גדר או מעקה. היא הוסיפה כי יש לייחס לתובעים אשם תורם מלא וכי מעבר ל״אירוע המוזר״ הזה לא התרחש כל מקרה נפילה נוסף במתחם.
נקלעה למצב
השופטת אילת הרנוף מבית משפט השלום בהרצליה קבעה שהנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה.
הפרת החובה התבטאה בהצבת פינת הישיבה (השולחן והכסאות) בצמוד לשפת המפלס העליון מבלי שקיים לאורכו מעקה או חוצץ כלשהו אשר יכול למנוע נפילה.
השופטת דחתה את טענת הנתבעת כי הסלעים עצמם יצרו גדר וקבעה כי מתמונות וסרטונים שהוגשו עולה שהמסלעה מגיעה עד גובה המפלס העליון (ריצפתו) ואינה בולטת ממנו.
באשר לאשם התורם, השופטת לא הטילה על התובעת אשם תורם וכתבה כי היא נקלעה למצב מבלי שהיתה לה שליטה עליו ומבלי שניתן לייחס לה חוסר זהירות או רשלנות.
בניגוד לכך, השופטת התרשמה שהתובע יכול היה להיזהר יותר ולא לקפוץ למפלס התחתון אלא לרדת אליו בזהירות כך שיש לייחס לו אשם תורם מסוים של 25%.
בסופו של דבר פסקה השופטת לטובת התובעת 73,387 שקל ולתובע 195,938 שקל.
הנתבעת חויבה גם בהוצאות ושכ״ט עו״ד בשיעור 20% מהפיצוי.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אורי וינינגר
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.