משרד הביטחון דחה תביעה לתגמולים שהגישה אלמנת נכה צה"ל, וטען שאין קשר בין נכות המנוח לבין פטירתו. האלמנה ערערה, אולם חוות דעת המומחים השונים שהובאו בפני ביהמ"ש נותרו עמומות, ובהסתמך על סטטיסטיקה והסתברות, הוחלט לדחות את הערעור.
חייל קבע נורה ברגלו והוכר כנכה צה"ל. ב-1992, כ-18 שנים לאחר מכן, נאלצו הרופאים לקטוע את רגלו וכעבור כ-10 שנים הוא נפטר.
שתי פניותיה של האלמנה לאגף השיקום של משרד הביטחון שיכיר במשפחה כמשפחת חייל שנספה וישלם לה תגמולים, נדחו על ידו לאחר שקבע שאין קשר בין נכותו הצבאית של המנוח לבין סיבת פטירתו.
משרד הביטחון הסתמך בקביעתו על חוות דעת של רופאים מומחים למחלות לב ולמחלות פנימיות.
האלמנה לא ויתרה והגישה ערעור לוועדת הערר בבימ"ש השלום בחיפה.
מומחה שמונה מטעם ביהמ"ש הסביר שלא ניתן לקבוע בוודאות את סיבת מותו של המנוח, מאחר שלא נעשתה לו נתיחה שלאחר המוות. עם זאת, ניתן להניח בסבירות גבוהה שנפטר בפתאומיות על רקע לבבי, עם קשר של 40% לנכותו. לפי המומחה, העובדה שהמנוח היה מעשן כבד שסבל משמנת יתר, השפיעה ברמה מכרעת על מצבו הלבבי.
האלמנה לא הסכימה עם המומחה: לטענתה, בעלה לא נפטר בפתאומיות, אלא סבל לאורך שנים ממחלות רבות, עבר עשרות ניתוחים וטיפולים – כולם נובעים מתקרית הירי בשירותו הצבאי. האלמנה סיפרה על מסכת הייסורים שעבר בעלה הסיעודי, שקטיעת רגלו היוותה, לטענתה, קרקע פורייה למותו.
משרד הביטחון גם הוא התנגד לחוות דעת המומחה מטעם הוועדה, וטען כי לא ניתן להוכיח שהנכות קשורה למות המנוח.
הסתברות הגיונית
השופט יעקב וגנר, שעמד בראש ועדת הערר, קבע שבהיעדר נתיחה לאחר המוות, חוות הדעת מתבססות על השערות וסטטיסטיקה בלבד. על כן יש לפסוק בהתאם למכלול הנסיבות והסתברותם ההגיונית של הגורמים השונים שהרעו את מצבו של המנוח.
השופט בחר לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש שהעריך, כאמור, שגורמי הסיכון המשמעותיים שהביאו למות המנוח אינם קשורים לפגיעה הצבאית, אלא דווקא לאורח חייו. לשם קבלת תביעת האלמנה, הוסיף השופט, היה עליה להוכיח שהפציעה הביאה למותו ברמה של 50% לפחות, אך משלא הצליחה בכך – לא ניתן לקבוע שיש קשר בין הנכות הצבאית לפטירה, ולכן המשפחה אינה זכאית לתגמולים ממשרד הביטחון.
לעומת השופט וגנר, חבר הוועדה, ד"ר דן בק, סבר שתרומה של 40% למוות היא תרומה משמעותית. לעמדתו, לולא קטיעת רגלו ייתכן שהמנוח היה ממשיך לחיות עוד מספר שנים, אולם דעתו נותרה במיעוט, ובסופו של דבר נקבע ברוב קולות שדין הערעור להידחות.
לא נקבע צו להוצאות.
כאמור, המומחה מטעם ביהמ"ש קבע שהקשר בין הנכות לפטירה קיים ומוכר למרות משקלו הנמוך. לאור זאת, נראה כי דווקא דעת המיעוט עולה בקנה אחד עם הגישה המשפטית, לפיה די בכך שהגורם הקשור לשירות הצבאי היה אחד מהגורמים שהביאו לפטירה או הקדימו את עיתוייה.
* עו"ד תמר סיון ממשרד צדקוני סיון עוסקת בדיני צבא וביטחון ומייצגת נכי צה"ל.
**הכותבת לא ייצגה בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.