בית המשפט קבע שקיים "חשש כבד" לגבי אותנטיות הסכם המתנה עליו הצביע האיש כחלק מקו ההגנה בתביעה שהוגשה נגדו. הוא חויב להחזיר לקרובתו 3 מיליון שקלים
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה כספית שהגישה אישה נגד הנכד של אחותה, אשר סייע לה במכירת דירתה ולקח לידיו את תמורת המכר. השופט נפתלי שילה דחה את טענת הנתבע כי כספי המכירה ניתנו לו במתנה מהתובעת. הוא חייב אותו להחזיר לה אותה ולשלם לה הוצאות משפט, בסך כולל של כ-3 מיליון שקלים.
בתקופה הרלוונטית לתביעה הייתה התובעת, המתגוררת בארצות הברית, בעלים של דירה בנתניה. מדובר בנכס שרכשה יחד עם בעלה ב-1995. לטענתה, היא רצתה למכור את הדירה ולהשקיע את הכספים שיתקבלו ממכירתה בנדל"ן אחר, אשר יניב לה תשואה למחייתה. לצורך כך נעזרה בנתבע, הבן של אחייניתה, תוך שחתמה על ייפוי כוח לטובתו.
אלא שלטענת האישה, ההתנהלות של קרוב משפחתה בהמשך הייתה מסתורית ומעוררת חשד. לדבריה הוא אמנם קנה עבורה דירה בפרויקט מסוים בבת ים, אלא שבהמשך הודיע לה שהרכישה מבוטלת וכי הוא "מתחיל תהליך של החזרת כספים".
התובעת סיפרה כי במספר שיחות שקיימו בני משפחתה עם הנתבע, הלה סירב למסור להם מידע כלשהו על אודות הנעשה בכספי המכר של דירתה. בנסיבות אלה היא עתרה להצהיר עליו כמי שהפר את חובת הנאמנות כלפיה, לבטל את ייפוי הכוח לטובתו ולחייב אותו לשלם לה 3.27 מיליון שקלים.
לעומתה טען הנתבע שתמורת הדירה, הלכה למעשה, ניתנה לו במתנה מאת אחות סבתו. האיש צירף לכתב הגנתו העתק של הסכם מתנה, בו נרשם שהתובעת "מעבירה ונותנת מרצוני החופשי במתנה את כספי דירתי" אליו, וכי "אני נותנת לו מתנה זו מכל ליבי, שבזכותה הוא יקדם את עצמו ואת עתידו". מכאן, לטענתו, שאין בסיס לתביעה ועליה להידחות.
הגנה שקרסה כמגדל קלפים
ואולם חוץ מהגשת כתב הגנה, לא עשה הנתבע מאומה כדי להוכיח את גרסתו: הוא לא התייצב לדיונים; לא נענה לבקשת השופט שילה להגשת הסכם המתנה המקורי; ואף לא הגיש תצהירי עדות ראשית. בתוך כך, עורך דינו קיבל אישור להשתחרר מייצוג והנתבע נותר לבד במערכה – כשהראיה היחידה בה נתלה, הייתה העתק צילומי ולא ברור של הסכם המתנה.
מסקנת השופט הייתה שראיה זו לא מספיקה על מנת לקבל את גרסת הנתבע. לדבריו לו אכן קיים הסכם מתנה היה מצופה מהאיש להזכיר אותו בשלבים מוקדמים יותר, "ואולם העובדה שהמסמך 'צץ' רק בעת שהנתבע הגיש כתב הגנה, מעלה חשש כבד בדבר האותנטיות שלו. לכך יש להוסיף שהתובעת, בתצהירה, הכחישה שהיא חתמה על הסכם מתנה, ומשהתובעת לא נחקרה כלל על תצהירה – תצהירה מתקבל".
בתוך כך ציין השופט שלבית המשפט הוגשו מספר כתבי התחייבות עליהם חתם הנתבע, המקריסים לחלוטין את גרסתו. כך, באחד מהם הוא הודה מפורשות שתמורת הדירה "שייכת רק לתובעת", כאשר בשני הצהיר כי ידאג "להשיב 'כל שקל' שהתובעת נתנה לו".
בנסיבות אלה חייב השופט את הנתבע לשלם לאחות סבתו את תמורת הדירה כשהיא צמודה למדד מחירי הדירות, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, ובסך הכול 3,012,844 שקלים. ייפוי הכוח לטובתו בוטל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אלי בלקינד ועו"ד סמי סבזרו
- ב"כ הנתבע: לא צוין
עו"ד סמיר חורי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.