ראש השנה בפתח וזהו זמן טוב לחזור אל פסקי הדין הבולטים שניתנו בבית המשפט העליון בשנה החולפת בתחומי המשפט השונים. בתחום התעבורה נדונו מספר מקרים מעניינים. היריעה קצרה מלהכיל כאן את כולם, ועל כן נסקור כמה מן המעניינים ביותר.
בפסק דין שניתן בסוף 2014, בית המשפט העליון דן במקרה שבו נהג משאית דרס למוות בעל ואשה שעצרו בשוליים להחליף צמיג באזור מחלף יבנה. הנהג לא נמצא אחראי לתאונה, אך נמלט מהמקום בלי להושיט עזרה. ביהמ"ש דן בסוגיית ה"פגע וברח" באופן כללי – עבירה שבלשון המשפטית נקראת הפקרה אחרי פגיעה.
לייעוץ בענייני תעבורה:
עו"ד תעבורה
השופט סולברג סבר שאין להכיר עוד בסייג לעבירת ההפקרה, גם אם הנהג בירר וידע שנפגע מת ואין סיכוי להציל אותו. ה"עזרה" אינה מתמצית בסיוע רפואי לאדם חי בלבד, קבע השופט, והדגיש את חשיבות הצלת חיי אדם אך גם את הדאגה לכבוד המת.
ההתמודדות עם זירת תאונה היא התמודדות קשה, ויש שעלולים לאבד את העשתונות. ובכל זאת, השופט הבהיר שגם בסיטואציה כזאת צריך לכבד את ערך חיי האדם. בכל הקשור לענישה, לדעת השופט סולברג ראוי להתחשב באותה חולשה אנושית אך במידה מועטה, כדי לעודד נהגים להושיט עזרה ועל מנת למנוע העמדות פנים.
בעניינו של נהג המשאית, תקופת מאסרו הופחתה מ-36 ל-26 חודשים, לנוכח המדיניות המקובלת ובהתחשב במגמת ההחמרה בהדרגה. השופט דנציגר והנשיאה נאור (שהייתה באותה עת המשנה לנשיא) הצטרפו לפסק הדין.
באופן כללי, השופטת נאור הסתייגה מהגישה שלפיה ראוי להתחשב ב-"חולשה האנושית" שהובילה להימלטות, אפילו לא במידה מועטה.
ישנים ברכב? אתם עדיין יכולים להיחשב "נהגים שיכורים"
באפריל 2015 נדון תקדים נוסף. ביהמ"ש קבע שגם שינה באוטו יכולה להיחשב "נהיגה בשכרות". אדם שהיה שיכור מכדי לנהוג, ישן ברכבו שהיה מונע וחנה באופן שהמפריע חלקית לתנועה.
השופטים דנציגר, עמית ושהם סקרו את הדין במדינות שונות וציינו שאת המונח נהיגה יש לפרש בהתאם למבחן "השליטה האפקטיבית" על הרכב והפעלתו, בשילוב עם העובדה שאדם שיכור הוא אדם ששיקול דעתו לקוי ועלול לפעול בקלות דעת.
השופטים דחו את ערעורו של הנהג שהורשע, והסבירו שעל אף שהרכב לא זז, הנהג יכול היה בקלות רבה להעבירו למצב של תנועה, ומדובר בסיכון ממשי.
גבולות עבירת ההריגה
באותו חודש נדון עוד מקרה תקדימי, בין היתר בנוגע לקשר הסיבתי המשפטי הנדרש בעבירת ההריגה. דובר שם על תאונה שהתרחשה במירוץ מכוניות מחתרתי בין שתי מכוניות. אחד המתחרים איבד שליטה על מכוניתו. המכונית פגעה בעמוד תאורה והתנגשה בקיר אבנים. הנהג ונוסע נוסף נהרגו במקום. לא היה מגע בין המכונית לבין המכונית השנייה שהשתתפה במירוץ, אך הנהג השני הועמד לדין במספר עבירות כולל עבירת הריגה.
ביהמ"ש המחוזי זיכה את הנהג מעבירת הריגה, אך העליון הפך את התוצאה. ברוב דעות, השופטים ארבל ורובינשטיין התמקדו בשיקולי הרתעה וקדושת החיים. לעותר הייתה מחשבה פלילית והוא יכול היה לצפות את התוצאה הקטלנית. השופט הנדל בדעת המיעוט שם את הדגש על אחריות המנוחים שבחרו להשתתף במירוץ.
בדיון נוסף שהתקיים בפני שבעה שופטים, הוחלט בדעת רוב מפי הנשיא בדימוס גרוניס, ובניגוד לדעתו החולקת של המשנה לנשיאה רובינשטיין, שלא התקיים הקשר הסיבתי המשפטי, כיוון שהעותר היה צריך לצפות את האפשרות של תוצאה קטלנית, אך לא בהכרח את התוצאה הספציפית – מותם של הנהגים. על כן הרשעתו בהריגה בוטלה, והוא הורשע בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה.
- שמות ב"כ הצדדים מצוינים בפסקי הדין
* עו"ד רון סייג עוסק בתעבורה
** הכותב לא ייצג בתיקים.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.