ישראלית מעכו שיקרה לגבי זהותה כיוון שרצתה לעזוב את הארץ. במשך שנים רשויות המדינה עשו הכל חוץ מ"לבדוק מתחת לפנס". סגן נשיאת בימ"ש השלום ברמלה ביטל שלשום (א') את כתב האישום ולא חסך את דעתו על התנהלות המדינה.
הסיפור מתחיל באוקטובר 2012. אישה מתייצבת בתחנת משטרה בעכו, טוענת בכזב שהיא תיירת מאוזבקיסטן ושמה ריטה סוקולובסקיה.
היא ממשיכה ומוסרת שאיבדה את כל המסמכים שלה, אינה זוכרת מספר זהות או מספר דרכון, ומבקשת עזרה לחזור לאוזבקיסטן. היא אף אומרת שהיא יודעת עברית כי למדה שם.
משטרת עכו מעבירה אותה לרשות ההגירה והאוכלוסין. מאחר שלא ניתן לאמת את זהותה, היא מועברת לכלא גבעון – מתקן משמורת לשוהים שלא כדין בישראל.
יותר מ-50 דיונים תקופתיים נערכים בפני בית דין למשמורת, אך ללא הועיל. ישראל לא מצליחה לברר את זהותה, למרות פעולות רבות כולל פנייה לאינטרפול.
רק בשנת 2016, כעבור שלוש שני וחצי, מישהו נזכר לעשות לה בדיקת DNA, שם נמצאת התאמה לדגימה משנת 2010. וכך, התעולמה נפתרת. מתברר שמדובר בישראלית תושבת עכו שהוכרזה כנעדרת בשנת 2012.
ביולי 2016 היא משוחררת שוחררה. בחקירתה היא טוענת ששיקרה לגבי זהותה לאורך השנים משום שרצתה לעזוב את הארץ.
בשלב זה הגישה נגדה המדינה שני כתבי אישום שמייחסים לה בין היתר עבירות של איומים, תקיפת עובד ציבור, ועוד. כתבי האישום מתארים סדרה של מעשים אלימות כלפי סוהרים וסוהרות – יריקות, נשיכות, בעיטות והתפרעויות – שביצעה הנאשמת בשנת 2015, וכן את העובדה שהציגה עצמה בפני רשויות המדינה בזהות כוזבת.
ב"כ הנאשמת עתר לביטול כתבי האישום בטענה הידועה בשם "הגנה מן הצדק". הוא טען כי מדובר בהתנהלות שערורייתית, שכן הנאשמת שהתה במשמורת לא חוקית במשך למעלה משלוש שנים וחצי, וזאת בזמן שרשויות החוק יכלו לברר את העניין באמצעות בדיקה פשוטה. בנוסף נטען הנאשמת החלה להתנהג באלימות לכאורה, רק אחרי יותר משנתיים שהייתה במשמורת.
המדינה טענה בין היתר כי הרשות פעלה בתום לב ועשתה מאמצים רבים לנסות ולאתר את זהותה של הנאשמת, כך שאין כאן שום התעמרות או זדון.
"מחדל רשלני משמעותי"
סגן הנשיאה, השופט ד"ר עמי קובו, קיבל את הבקשה וביטל את כתב האישום. השופט לא חסך ביקורת מן הרשויות, על שבמשך שלוש שנים לא ביצעו בדיקת DNA פשוטה ולהשוות אותה למאגר הנתונים של משטרת ישראל, וציין כי מדובר ב"מחדל רשלני משמעותי", שהביא לכך שהנאשמת נותרה בכלא מעלש שלוש שנים וחצי על לא עוול בכפה.
"נערכו במהלך אותה תקופה כ- 54 דיונים בבית הדין למשמורת, מבלי שאיש העלה על דעתו לבצע את הבדיקה הפורנזית האמורה. המדינה אף פנתה בחודש בנובמבר 2014 לאינטרפול ובו ביקשה לסייע לאיתור זהות הנאשמת, על ידי בדיקת טביעות אצבעותיה, אך בדיקה זו לא הניבה כל תוצאה. לעומת זאת, דווקא 'מתחת לפנס' איש לא טרח לבדוק עד לשנת 2016", כתב השופט.
השופט הוסיף כי ברור שגם הנאשמת אשמה במצב, אולם התנהלותה הבלתי רציונלית אינה מצדיקה התנהלות לקויה מצד רשויות המדינה. כמו-כן, המשיך השופט, הנאשמת כבר "שילמה את המחיר" בגין תרומתה למחדל, בכך ששהתה במשמורת החוקית בכל אותן שנים.
"סבורני כי בניהול הליך פלילי נגד הנאשמת, אשר כבר שהתה במאסר במשך למעלה משלוש שנים וחצי, יהיה חלקה בך אשר יהיה, יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות", סיכם השופט.
- ב"כ המאשימה: עו"ד מעין דואק
- ב"כ הנאשמת: עוה"ד קטי צווטקוב ומרים בריינין
עו"ד מוסא דקה
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.