האב תבע את המשמורת בטענה שהאם מתגוררת ביישוב מסוכן שחשוף למחבלים. האם טענה כי האב מתגורר בדרום באזור שנמצא בטווח מלחמה. ביהמ"ש ביקש משניהם לסמוך על המדינה יותר.
בית המשפט למשפחה באשדוד הכריע לאחרונה בסכסוך משמורת שפרץ בצל המצב הביטחוני. בעוד האב טען כי הילד צריך לעבור לגור עמו כיוון שהוא חי עם אמו ביישוב מסוכן, טענה האם כי ביתו של האב מסוכן לא פחות כיוון שנמצא בטווח פגיעת טילים. השופטת ענת אלפסי הרגיעה את חששות ההורים והבהירה כי מדינת ישראל דואגת בהצלחה לביטחון תושביה. לאחר שנפגשה עם הילד פעמיים, החליטה השופטת להותיר את מקום מגוריו על כנו תוך הרחבה מסוימת של המפגשים עם אביו.
שנתיים אחרי שבנו עבר להתגורר יחד עם עמו ביישוב דתי ומאובטח בקרבת ירושלים הגיש האב תביעה להעברת המשמורת. טענתו המרכזית הייתה כי רק כשהושלכו אבנים לעבר מכוניתו הוא הבין את גודל הסכנה שטומנים בחובם המגורים ביישוב, וכי הילד נמצא במתח תמידי.
מהצד השני האם טענה כי האב הגיש את התביעה כדי לחסוך בנסיעות, שכן אין שום סכנה ביישוב שממוקם במרכז הארץ ומאובטח היטב. האם הבהירה כי הילד לא פוחד שם ואף נהנה מחברה טובה.
בתוך כך האם ציינה כי האב מתגורר בדרום, במקום שסובל לא אחת ממתקפות טילים מרצועת עזה, כך שאין לו יתרון בטחוני על פניה.
עם הגשת התביעה מינתה השופטת אלפסי עובדת סוציאלית ואפוטרופסית לייצוג הילד, ואף נפגשה עם הילד פעמיים.
בפעם הראשונה המפגש התרחש בתקופת "אינתיפאדת ירושלים" והשופטת התרשמה כי הילד אכן חושש. אלא שבשיחה נוספת שהתקיימה לאחר שהמצב הבטחוני נרגע, השופטת ציינה כי החששות פגו וכי מדובר בילד בוגר, נבון ורגיש שמודע לסכנות הטמונות בכל אחד מבתי הוריו ורוצה שהמתח בין השניים ייפסק.
מודל של שיתוף פעולה
בפסק הדין ציינה השופטת אלפסי כי מדובר בילד שאוהב את שני הוריו ועליהם לשאת באחריות הורית משותפת ולהגיע להסכמה לגבי חלוקת המפגשים.
לגבי ההיבט הבטחוני השופטת כתבה כי "...כיום הקטין חש מוגן בביתו של כל אחד מן ההורים, חרף הסכנות הפוטנציאליות של הפרק".
היא המשיכה וכתבה כי המדינה "מגוננת על אזרחיה ככל יכולתה, על פי רב בהצלחה. במצב דברים זה, מחויבים אנו לגדל את ילדינו בתחושת בטחון ולא מתוך חרדה, על מנת שיתפתחו כנדרש ויוכלו ליהנות מילדות מאושרת, מתוך ידיעה כי ניתן להתגבר גם על סכנות".
על כך השופטת הוסיפה שהילד נהנה מסביבת המגורים הנוכחית ואין סיבה להעביר אותו לבית אחר. מה שהילד צריך באמת הוא "קשר קבוע ורצוף עם כל אחד מהוריו".
השופטת ציינה כי בדיון האחרון ההורים הצליחו להסכים באופן כללי על חלוקת מפגשים והיא החליטה לאשר אותה תוך קביעת לוחות זמנים ברורים וחיוב האם להשתתף בנטל הנסיעות כדי להקל על האב.
בהתאם לכך, השופטת קבעה כי הילד יתראה עם אביו פעם בשבוע וישהה אצלו פעמיים בחודש בסופ"ש, אחד מהם יהיה ארוך ויחל ביום חמישי. בחגים ובחופשות הוא יבלה חצי מהזמן אצל כל הורה.
לבסוף השופטת כתבה כי "טוב יעשו ההורים אם יניחו המחלוקות מאחוריהם, יאפשרו לבנם המוכשר להפיק הנאה ושמחה מילדותו, כאשר הוא מביט אל ההורים בחיוך ובתקווה, והוריו משמשים לו מודל של שיתוף פעולה".
- שמות באי הכוח, עורכי דין בתחום דיני משפחה, לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אור אריה
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.