מגדלי מגורים ומסחר נמכרו במסגרת כינוס נכסים לאחר שחברות הבניה קרסו. בהליך הכינוס נמכרו שטחים בגג מפלס הקניון לקבוצת רוכשים. בין הרוכשים לנציגות הבית המשותף התעוררה מחלוקת מה כולל השטח
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל בשנה שעברה באופן חלקי תביעה שהגישה נציגות הבית המשותף במגדלי מגורים באשדוד נגד אישה המייצגת בנאמנות קבוצת רוכשים שקנתה שטחים במפלס גג הקניון שעליו בנויים המגדלים. הנתבעת טענה שרכשה את כל הקומה אך נקבע שרוב הקומה היא רכוש משותף של כלל הדיירים. ערעור שהגישה על פסק הדין לעליון נדחה לאחרונה.
מדובר בארבעה מגדלי דירות בסמוך לים המהווים קומפלקס של בית משותף ביחד עם שטחי מסחר בקניון שעליו נבנו המגדלים. השטח שעליו הוקם הקומפלקס היה שייך לשתי חברות בנייה. התכנון היה לבנות 176 יחידות דיור לצרכי נופש אך בפועל היחידות נמכרו לצרכי מגורים.
לאחר שהחברות נקלעו לקשיים מונו להם כונסי נכסים שפעלו לממש את הזכויות שנותרו להן בשטח. הכונסים מכרו 15 דירות שנרכשו על ידי הנתבעת המייצגת בנאמנות קבוצה של רוכשים.
המחלוקת בתיק נגעה לעסקה מנובמבר 2011 שאושרה על ידי בית המשפט בתיק הכינוס ובשאלה מה רכשה הנתבעת מתוך הרכוש המשותף.
לפי ההסכם, הכונסים מכרו לנתבעת שטחי אחסנה ויחידות שירות במפלס גג הקניון למעט שטחים או יחידות המהווים רכוש משותף.
בדיעבד התברר כי הגדרת הממכר אינה ברורה.
התובעים, נציגות הבית המשותף ומספר דיירים שיוצגו על ידי עו״ד רוני יאיר זילכה, טענו כי כל שרכשה הנתבעת היו יחידות אחסנה בודדות בשטח של 74 מ״ר וכי כל שאר השטחים שהוגדרו בתשריט הבניין כשטחי שירות עם ייעוד כמו מכבסה, חדר אשפה, חדר שרת וכו׳ הם רכוש משותף שלא נמכרו לה.
הנתבעת, שיוצגה על ידי עו״ד אהוד יוסף שליסר ועו״ד קורין יום טוב, טענה שכל הקומה שייכת לה ומדובר בשטחים שלפי הסכמי הרכישה עם הדיירים ניתן היה להוציא מכלל הרכוש המשותף.
רכוש משותף
השופט יעקב פרסקי מבית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את התביעה בחלקה וקבע כי חלק הארי של הקומה שבמחלוקת לא נרכש על ידי הנתבעת.
הוא הבהיר כי מכיוון שמדובר בבניין שטרם נרשם בלשכת רישום המקרקעין, הגריעה של שטחי שירות מהרכוש המשותף צריכה להיעשות בצורה ברורה, כאשר כל ספק צריך להיות לחובת בעל הדירה הטוען להצמדת אותו רכוש לדירתו.
השופט ציין כי לפי ההסכם נמכרו לנתבעת שטחי אחסנה ויחידות שירות כאשר המשא ומתן שקדם למכירה כלל רק את המחסנים, אולם הגדרת הממכר בהסכם, הרחיבה את הממכר גם לשטחי השירות מעבר לשטחי האחסנה.
השופט שוכנע כי הממכר אינו כולל באופן גורף את מלוא קומת הביניים כטענת הנתבעת. הוא קבע כי השטח שנמכר לנתבעת אינו כולל את קומת העמודים המפולשת, את המבואות וחדרי המדרגות, מתקנים ומערכות טכניות. זאת להבדיל משטחי האחסון כמו גם יחידות השירות שכן נמכרו לה.
עוד נקבע כי לא נמכרו לנבתעת מרחבים מוגנים קומתיים או מקלטים וחדרי ביטחון שנמצאים בקומה שכן מדובר בשטח שבהתאם להסכם, לא ניתן היה למכור אותו כשטח שירות או אחסנה שכן מדובר ברכוש משותף.
לא ניתן צו להוצאות אך השופט הורה כי אחד התובעים יישא באופן פרטני בהוצאות הנתבעת בסך 20,000 שקל מאחר שהעיד עדות שאינה אמת והפריע להתנהלות התיק.
הנתבעת ערערה לבית המשפט העליון אך חזרה בה בהמלצת בית המשפט.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.