חברת נדל״ן שרכשה שטח לבנייה באור יהודה זכתה בתביעה שהגישה נגד סלקום ב-2014. החברה גילתה בשלבי הבקשה להיתר בנייה תשתיות של סלקום בקרקע, באופן שלא אפשר לה לנצל את מלוא הזכויות.
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע באחרונה שחברת סלקום הניחה תשתיות בשטח פרטי ללא הסכמת הבעלים ובניגוד לדין. סלקום חויבה לפצות את התובעת, חברת נדל״ן שרכשה את השטח ב-2008, על הפגיעה בזכויות הבנייה שלה אך במקביל נקבע שגם לתובעת תרומה לנזק והפיצוי יהיה מופחת.
חברת הנדל״ן ״י.צ.ד. סרור״ רכשה ב-2008 שטחים באור יהודה במטרה להקים עליהם מבנה. היא רכשה את הזכויות ממוסך פרטי שהחכיר את השטח לתקופה ארוכה מרשות הפיתוח, שהייתה עדיין רשומה כבעלים.
כשהכינה החברה את הבקשה להיתר בנייה התברר לה שב-1999 הונחו בשטח תשתיות של כבלי תקשורת תת קרקעיים על ידי סלקום.
בתביעה שהגישה נגד סלקום ב-2014 היא טענה שהכבלים הונחו ללא רשות ושלא כדין, ומנעו ממנה לנצל את מלוא זכויות הבנייה. לדבריה, בשל התשתיות היא לא יכלה להקים 17 חניות תת קרקעיות ולנצל כ-1,000 מ״ר בנייה. התובעת הדגישה שלפני רכישת השטח לא הייתה כל אינדיקציה לקיומן של התשתיות.
סלקום טענה מצדה שמדובר בקרקע ציבורית והתשתית הונחה כדין לאחר קבלת האישורים הנדרשים.
התובעת השיבה שבזמן הנחת התשתיות הקרקע הייתה פרטית והתשתיות הונחו ללא הסכמת הבעלים הקודמים ותוך הסגת גבול.
סלקום בתגובה עמדה על טענותיה כי מדובר בקרקע ציבורית וציינה שהשטח שמתחתיו הונחו התשתיות מוחזק על ידי העירייה כמדרכה.
היא הוסיפה שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר, שנים לאחר שהתגלתה התשתית ולאחר שהבנייה הסתיימה, מבלי שהתובעת עשתה ניסיון אמיתי להקטין את הנזק. עוד לדבריה, אם התובעת לא הבחינה בתשתיות בטרם רכשה את הקרקע הדבר נובע מרשלנותה הבלעדית שכן ניתן היה לראות במקום את מכסי הברזל שעליהם סימון של סלקום.
לא היה סימן
השופטת רות לבהר שרון מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבלה את חוות הדעת שהוגשו מטעם התובעת שלפיהן התשתיות נמצאות בקרקע פרטית ולא מדובר במעבר ציבורי וללא קיומן התובעת הייתה יכולה לקבל היתר לניצול מלוא זכויות הבנייה בשטח.
כמו כן, היא קיבלה את עדות מנהל התובעת שלפיה לא היה כל סימן בשטח שיכול היה ללמד על קיום התשתיות.
השופטת קבעה שמחומר הראיות עולה בבירור שבעלי המוסך היו בעלי הזכויות בשטח במועד הנחת התשתיות לאחר שחכרו אותו לתקופה ארוכה מרשות הפיתוח. בנסיבות אלה, היה על הנתבעת לעשות בדיקה מקיפה יותר ולפנות לרשות הפיתוח על מנת לברר אם אכן מדובר בקרקע ציבורית כפי שסברה.
לפיכך קבעה השופטת שהנתבעת לא הייתה רשאית להקים את התשתיות בשטח התובעת. היא אמדה את הנזק לתובעת בגין הפסד 17 חניות ואי מימוש מלוא זכויות הבנייה בסך של כ-1.6 מיליון שקל.
עם זאת, השופטת הטילה על התובעת אשם תורם משמעותי בשיעור 40% בשל השיהוי הניכר בהגשת התביעה ואי הקטנת נזקים.
בסיכומו של דבר חויבה הנתבעת לפצות את התובעת ב-975,658 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 100,000 שקל.
לפסק הדין המלא
- ב״כ התובעת: עו״ד נזיקין אמיר שוהם, עו״ד ניר סמוגורה, עו״ד רועי בן סימון
- ב״כ הנתבעת: שמואל גלינקא, עו״ד משה מזרחי
* עו"ד עופר מזרחי עוסק בנדל"ן ונזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.