דיירת שנדחתה עתירתה לביטול היתר בנייה לפרויקט ברחוב ויתקין בתל אביב, קובלת על כך שהשופט התעלם מסוגיות מהותיות ובראשן אי-חיוב היזמית בהיטל של 2 מיליון שקל
לבית המשפט העליון הוגש לאחרונה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב מאפריל האחרון, אשר דחה עתירה של בעלת דירה בבניין בתל אביב שמתוכנן לגביו תמ"א 38 – לבטל את ההיתר שניתן לפרויקט. לטענת הדיירת בית המשפט טעה כשהתעלם ממספר שלדים בארון הגוררים לשיטתה את ביטול ההיתר, וביניהם בחירתה התמוהה של העירייה שלא לחייב את היזמית בהיטל השבחה משמעותי.
המערערת, שמיוצגת באמצעות עו"ד פז יצחקי-וינברגר, היא בעלת דירה אחת מתוך שש בבניין ברחוב ויתקין 7 בתל אביב. המשיבים בהליך הם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ומהנדס העיר של תל אביב, המיוצגים באמצעות פרקליטות המחוז, היזמית האמונה על פרויקט התמ"א, אותה מייצג עו"ד אסי אליעז, ויתר דיירי הבניין שבא-כוחם הוא עו"ד אלעד לוי.
היתר הבנייה לפרויקט ניתן ביוני אשתקד כאשר לטענת הדיירת, הוא ניתן באיחור. בית המשפט לעניינים מינהליים הגיע למסקנה שמדובר באיחור בן 12 ימים בלבד, אשר לנוכח עמידת היזמית בתשלומי החובה, המשאבים הרבים שהושקעו בבקשת ההיתר והאינטרס הציבורי המובהק בחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה ומיגונם באמצעות ממ"ד – אין הצדקה לבטל בגללו את ההיתר.
הרסן הותר
בערעור שהוגש לאחרונה לעליון טענה הדיירת כי בית המשפט לעניינים מינהליים טעה בשלושה רבדים.
הרובד הראשון והמרכזי לטענת הדיירת, הוא התעלמות השופט גלעד הס מכך שעיריית תל אביב לא חייבה את היזמית בהיטל השבחה. במלים אחרות, נטען כי אושרה הריסה ובניית בניין חדש בן שמונה קומות במיקום יקר בתל אביב, וזאת – באופן תמוה וחריג ביותר – מבלי לחייב את היזמית לשלם ולו שקל אחד עבור היטל השבחה.
על מנת לחדד את האבסורד הנטען בהתנהלות העירייה נכתב בערעור שהיזמית בעצמה הכניסה להסכם מול הדיירים תנאי שלפיו היא מתחייבת לשלם עד 2 מיליון שקל בגין היטל השבחה. אלא שלטענת הדיירת, היזמית הסתפקה בתשלום סכום זעום של כ-400 אלף שקל בלבד לעירייה עבור אגרות, ולא נדרשה לשלם את ההיטל.
הרובד השני עליו קובלת הדיירת הוא התעלמות השופט מכך שהיתר הבנייה, שניתן ב-2023, יצא על סמך תיק מידע ישן משנת 2017 (מדובר בתיק הכולל מידע על זכויות הבנייה, שהוצאתו מהווה צעד ראשון לקבלת היתר). אלא שלפי החוק, כך הודגש בערעור, תיק מידע תקף לשנתיים בלבד כך שהלכה למעשה פג התוקף שלו בשנת 2019.
מכאן, לטענת הדיירת, שלוועדה ולמהנדס לא הייתה סמכות להוציא היתר על סמך תיק מידע שתוקפו פג מזה ארבע שנים, והמסקנה היא שפעולתם בלתי חוקית ובטלה.
הרובד השלישי והאחרון מתייחס לסוגיית האיחור בהוצאת ההיתר. לעמדת המערערת, בניגוד למסקנת השופט לא מדובר באיחור בן 12 ימים בלבד אלא באיחור ארוך ומשמעותי של 144 ימים. לעניין זה הדגישה המערערת שלא מדובר בבקשת היתר מורכבת אלא פשוטה ביותר, כך שמלכתחילה לא הייתה הצדקה כלשהי לתת ארכה להוצאתו.
"למעשה, אם יוותר פסק הדין נשוא ההליך על כנו", נטען בערעור, "הותר הרסן לחלוטין" בעניינים רבים כדוגמת הצורך בתיק מידע עדכני כתנאי להוצאת היתר בנייה, הצורך בעמידה בתנאים ובמועדים של ההיתר, הצורך בביקורת שיפוטית על העדר תשלום היטל השבחה כנדרש, וכיוצא באלה.
בנסיבות אלה מבקשת הדיירת לבטל את פסק הדין ולהורות על ביטול היתר הבנייה שניתן לפרויקט התמ"א.
- ב"כ המערערת: עו"ד פז יצחקי-וינברגר
- ב"כ המשיבה 3 (היזמית): עו"ד אסי אליעז
- ב"כ המשיבים 4-10 (יתר הדיירים): עו"ד אלעד לוי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.