נהג הסעות בקוקה קולה החל דרכו כשכיר ובשלב מסוים עבר לעבוד כעצמאי. ביה"ד לעבודה קבע שתלותו הרבה בנתבעת בשנותיו כעצמאי מקנה לו מעמד של 'מעין עובד'
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה של בן 60 שעבד בקוקה קולה מאז שנות השבעים – תחילה כשכיר ולאחר מכן כעצמאי – להכיר בקיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין החברה. סגנית הנשיאה אריאלה גילצר כץ קבעה כי אף שהמבחנים לקיומם של יחסי עובד מעביד התקיימו במקרה דנן באופן חלקי בלבד, התובע זכאי לפיצויי פיטורים על שנות עבודתו כעצמאי לנוכח תלותו הכלכלית הרבה בנתבעת שיצרה לו מעמד של 'מעין עובד'.
התובע החל לעבוד כשכיר בחברה ב-1974, תחילה בתפקיד פועל זוטר ובהמשך בתפקיד מלגזן. בשלב מסוים החל לעבוד גם כנהג הסעות עצמאי. עם הזמן גדל העומס בעבודה כנהג ולכן התובע בחר להתפטר מהעבודה כשכיר ולהתמקד בעסק העצמאי. ואולם רק כעבור שני עשורים, ב-2017, הצדדים חתמו על הסכם למתן שירותי הסעה.
במרץ 2019 הגיש העובד את התביעה לבית הדין, במסגרתה טען כי יש להכיר בו כ"עובד" בתפקידו כנהג הסעות, ולשלם לו את הזכויות הנובעות מכך. לטענתו, המעבר מעבודתו כשכיר לעצמאי לא שינתה דבר במהות העסקתו.
מנגד, לטענת הנתבעת, רק ב-2014 התובע עורר לראשונה את הטענה כי הוא עובד שכיר שלה. לגרסתה, התובע ניהל עסק עצמאי במסגרתו היה חופשי לספק שירותים למי שירצה, והנתבעת לא פיקחה עליו.
היה אדון לעצמו
השופטת גילצר כץ בחנה את שאלת קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים בראי המבחנים השונים שפיתחה הפסיקה לאורך השנים.
תחילה היא קבעה כי אין משמעות להסכמת הצדדים בהסכם מ-2017 לפיה לא מתקיימים ביניהם יחסי עובד מעביד. היא ציינה בין היתר כי שאלת יחסי עבודה היא עניין של "סטטוס" שאינו מושפע ממה שקבעו הצדדים, ויש לבחון את מהות היחסים ביניהם.
בהמשך היא ניגשה לדון במבחנים השונים לבחינת יחסי עובד מעביד. היא קבעה על סמך הראיות כי עיקר פרנסתו של התובע היה מהנתבעת, באופן שיצר אצלו תלות כלכלית בה. עם זאת, היא ציינה כי התובע הוא זה שבחר לעבור לעבוד כעצמאי בעוד הנתבעת רצתה בהמשך עבודתו כמלגזן שכיר.
בתוך כך כתבה השופטת כי התובע העסיק 119 עובדים ושילם להם משכורות וביטוח לאומי. כמו כן, הוא היה "אדון לעצמו" בניהול סדרי העבודה "והיה חופשי לקבוע כיצד יבוצעו ההסעות בקו". יתרה מכך, התובע לא היה מחויב לבצע את העבודה בעצמו והוא דאג למחליפים כשהיה יוצא לחופשות. התובע אף העיד בעצמו כי הוא "לא שכיר כבר מ-96'".
השופטת סיכמה כי לנוכח הממצאים, יוצא שהמבחנים לקיומם של יחסי עובד מעביד מתקיימים באופן חלקי בלבד. עם זאת, היא הסבירה שבמקרים בהם הקבלן העצמאי תלוי כלכלית בלקוח מרכזי שלו הוא נחשב ל'מעין עובד' שלו וזכאי לחלק מהתנאים שיש לעובד שכיר, ובעיקר לפיצויי פיטורים.
היא ציינה שאף שמדובר במקרה גבולי, היא מסכימה לתת לתובע מעמד של 'מעין עובד' ולפסוק לטובתו פיצויי פיטורים. בהתאם לוותק נפסקו לו פיצויים בסך 441,600 שקל ועוד 35,000 שקל הוצאות משפט.
- ב"כ התובע: עו"ד אסתי עוקב
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שירה אבגי שפיגלמן ועו"ד עינת כרמי ברק
עו"ד נפתלי שור
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.