בני זוג ביקשו הטבת מס בטענה שמכרו שתי יחידות נפרדות. אלא שוועדת הערר קיבלה את עמדת מנהל מיסוי מקרקעין שלפיה מדובר בבית אחד, לנוכח העובדה שאחת היחידות לא הייתה ראויה למגורים
ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) בחיפה קבעה לאחרונה כי בני זוג שמכרו בית בקריית אתא, שבו שתי יחידות עם כניסה נפרדת, לא יוכלו לשלם מס שבח מופחת כאילו כל אחת מהן נחשבת לדירה עצמאית. נקבע כי בניגוד לגרסת הזוג, היחידה בחלק העורפי של הקרקע לא נבנתה מלכתחילה למגורים ואף לא הייתה ראויה למגורי אדם. עגלת 'איקאה' היא לא מטבח וצינור עם 'דוש' בקצה הוא לא מקלחת, נכתב.
בני הזוג מכרו ב-2017 מבנה צמוד קרקע תמורת 3.7 מיליון שקל לחברת בנייה שקיבלה היתר לבנות במקום בניין בן 6 קומות ו-12 דירות.
בהצהרה שהגיש הזוג למיסוי מקרקעין נטען שנמכרו שתי דירות – יחידה מרכזית של 120 מ"ר ויחידה עורפית שגודלה 65 מ"ר – ולפיכך מס השבח צריך לכלול הטבת דירת מגורים לכל יחידה בנפרד. אלא שמנהל מיסוי מקרקעין בחיפה קבע כי המבנה נחשב ליחידה אחת וחייב את הזוג במס גבוה.
בערר שהגישו על כך טענו בני הזוג כי היחידה העורפית נבנתה למגורים נפרדים וכי החלטת מיסוי מקרקעין הייתה שרירותית ולא מבוססת. כך, לטענתם היו בה שני חדרים, שירותים, מטבח ומרפסת, אבי האישה התגורר בה 19 שנים ולאחר מכן הם עברו לגור בה בעצמם והשאירו את היחידה המרכזית לילדים.
מנגד טען מנהל המיסוי כי מדובר בחדר נוסף ולא ביחידת דיור נפרדת. על כך מעידים מצבו המוזנח, העובדה שלא היו בו רכיבים הכרחיים כמו מקלחת ומטבח ועלויות הבנייה הנמוכות. יתרה מכך, הוא לא הוצהר כדירה נפרדת ברשויות התכנון ובעירייה.
המנהל אף הדגיש כי לו היו אלה שתי יחידות נפרדות אפשר היה לקבל היתר לבניית 14 יחידות ולהעלות את מחיר המכירה, וברור שבני הזוג לא היו מוותרים על כך.
ספק שמישהו גר שם
יו"ר הוועדה השופטת אורית וינשטיין ציינה כי כדי שהיחידה העורפית תזכה במס שבח מופחת על דירת מגורים יש להוכיח כי אדם סביר אכן יכול להתגורר בה. מעיון בתמונות וסרטונים של היחידה נראה שהיא לא עומדת בתנאי זה, שכן לא היו בה מאפיינים בסיסיים של מגורים.
צינור שבקצהו 'דוש' לא נחשב למקלחת ועגלת אחסון של איקאה שעליה פלטה לא נחשבת למטבח, כתבה השופטת. היא הוסיפה כי לכך מצטרפת העובדה שליחידות לא היו מוני חשמל ומים נפרדים, הבית נחשב ליחידה אחת ברישומי מוסדות התכנון ולצרכי ארנונה והעוררים לא ביקשו היתר לבניית יחידת דיור נפרדת. כמו כן, יש היגיון רב בטענה שהעוררים לא היו מוותרים על מקסום היתר הבנייה טרם המכירה כדי לקבל תמורה גבוהה יותר.
יתרה מכך, השופטת הטילה ספק ממשי בכך שמישהו מבני המשפחה גר אי-פעם ביחידה מה גם שהעוררים לא הציגו כל ראיה המבססת את טיעוניהם בהקשר הזה.
חברת הוועדה עו"ד אהובה סימון הסכימה עם השופטת ועו"ד נתן מולוכו הדגיש כי לא יעלה על הדעת שכל מי שיסגור או יבנה קיר יזכה בהטבת מס אף שלא קיבל היתר בנייה ולא שילם לרשויות את ההוצאות הכרוכות.
בסיכומו של דבר הערר בעניין זה נדחה והעוררים חויבו ב-30,000 שקל הוצאות ושכר טרחת עו"ד.
- ב"כ העוררים: עורכי דין יוסף בן-נון ומיכאל בן-נון
- ב"כ המשיב: עו"ד רונית ליפשיץ מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)
* עו"ד אביתר חימי עוסק בדיני מקרקעין ומיסוי נדל"ן
** הכותב לא ייצג בתיק
עו"ד אביתר חימי
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.