עורכת הדין לא שמה לב שצו עיכוב היציאה מהארץ שביקשה נגד הבעל ניתן ל-3 חודשים בלבד, מה שאפשר לו לחמוק לחו"ל ולמרר את חיי אשתו
בית המשפט השלום בירושלים קבע לאחרונה שעורכת דין אשר התרשלה בייצוג אישה בהליכי גירושים, תפצה אותה ב-320 אלף שקל. עורכת הדין לא הבחינה בכך שהוצא לבקשתה צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הבעל לתקופה קצרה ביותר, מה שאפשר לו לחמוק בסיומה להונג קונג ולהותיר את רעייתו מול שוקת שבורה. לצד זאת השופטת ליאת בנמלך קיבלה הודעת צד שלישי שהגישה עורכת הדין נגד הבעל, שלבסוף נתן את הגט, כך שיהיה עליו לשלם לה את הסכומים בהם חויבה.
התובעת ובעלה לשעבר נישאו בשנות השמונים והביאו לעולם עשרה ילדים. בתביעתה שיתפה האישה כי במשך הנישואים היא וילדיה חוו "טרור תמידי" מצד הבעל, שלטענתה נהג להכותה ולהותירה עם "עיניים כחולות" וגם את בנם הכה עד זוב דם.
בשלב מסוים אזרה האישה אומץ ופנתה לנתבעת, עורכת דין מטעם הסיוע המשפטי, על-מנת שתייצג אותה בתביעת גירושים. במסגרת זו הגישה עורכת הדין בקשה לעיכוב יציאת הבעל מהארץ. ביולי 2008 נעתר בית הדין הרבני לבקשה והוציא צו שתוקפו עד אוקטובר.
חודשיים אחרי שפקע הצו כבר היה הבעל על מטוס להונג-קונג, ומאוחר יותר עבר להשתקע בארצות הברית ולא חזר לישראל. רק בינואר 2016 – שנים רבות אחרי שברח ובעקבות פסיקת בית הדין הרבני בשיקאגו – נתן הבעל גט לרעייתו ושחרר אותה לחופשי.
לטענת האישה, חרדית באמונתה, עקב רשלנות עורכת הדין שאפשרה לבעלה לברוח היא נדונה לשנים של בדידות, העדר אינטימיות, פגיעה באוטונומיה, בכבוד ובחירות שלה, ולנזק נפשי משמעותי. בגין כל אלה היא דרשה פיצוי של מיליון וחצי שקל.
לעומתה טענה עורכת הדין שלנזקי האישה אחראי הבעל ומשכך, היא הגישה נגדו הודעת צד ג'. לגופו של עניין היא טענה שהתובעת חששה בזמנו מפני התארכות נסיעתו השנתית של בעלה לאומן בראותו את תביעת הגירושים, אך ירידה מהארץ לא הייתה על הפרק כך שלא היה עליה לפעול תחת ההנחה שיש חשש לעגינות.
חרגה מהסטנדרט
השופטת בנמלך ביקרה את התנהלות הנתבעת כשכתבה כי "כאשר עורך דין מגיש בשם לקוחו בקשה לבית המשפט, מצופה כי יבדוק האם ניתנה החלטה בבקשה שהוגשה, ומה תוכנה. דברים אלו יפים ביתר שאת, מקום בו מדובר בבקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ, שהוא צו דחוף על פי מהותו, וקיימת חשיבות רבה לדעת לאיזו תקופה ניתן הצו, על מנת שלקראת סיום התקופה ניתן יהיה לשקול האם יש לבקש את הארכתו".
השופטת הבהירה כי האחריות לבדוק מה ההחלטה שניתנה בבקשה ולאיזה פרק זמן ניתן הצו - מוטלת על עורך הדין. מסקנתה הייתה כי התנהלות הנתבעת סביב בקשת צו העיכוב לא עלתה בקנה אחד עם סטנדרט המיומנות והזהירות הנדרשים והמצופים מעורך דין העוסק ובקיא בענייני גירושים, ולפיכך יש לקבוע שהיא התרשלה.
השופטת חידדה שמתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין נזקי האישה, שכן בריחת הבעל לחו"ל היא שאפשרה לו לעגן אותה במשך שנים ארוכות. לפיכך היא חייבה את עורכת הדין לפצות את התובעת ב-260 אלף שקל ולשלם לה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 60 אלף שקל.
לצד זאת השופטת קיבלה את הודעת הצד השלישי שהוגשה נגד הבעל וחייבה אותו לשלם לעורכת הדין את הסכומים בהם חויבה. בנוסף, הוא חויב לשלם לעורכת הדין הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 40 אלף שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד לירון יצחק
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שירי כהן
- ב"כ צד ג': עו"ד ישראל חיות
עו"ד שמואל גרוס
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.