חשבונו של עוה"ד עוקל בשל אי-תשלום קנס שקיבל מעיריית אילת על כך שכלבו נתפס משוטט. בתביעת לשון הרע שהגיש נגד העירייה, הוא טען שפעלה שלא כדין והסבה לו נזקים. עו"ד נריה און מסביר מדוע עיקול שלא כדין יכול להיחשב ללשון הרע.
ארבע פעמים לאורך שנת 2012 נתפס כלבו של שמעון ביטון, עו"ד ידוע מאילת, משוטט לבדו ברחובות העיר. בשל כך, שלחה לו עיריית אילת ארבעה קנסות מנהליים בסך 500 שקל כל אחד. כ-3 חודשים לאחר שנתפס הכלב בפעם האחרונה, הטילה העירייה עיקול בגובה 1,268 שקלים על חשבון הבנק של עוה"ד. בנוסף שלחה הודעות עיקול לבנקים נוספים, בהם מנהל עו"ד ביטון חשבונות, לרבות חשבון נאמנות ללקוחותיו.
בתביעה שהגיש לבית משפט השלום באילת כנגד העירייה, טען עו"ד ביטון ששילם את כל הקנסות בזמן, והציג את תדפיסי אישור התשלום בבנק הדואר על כל קנס. לטענתו, לא רק שהעיקול הוטל על חשבונותיו אף שלא היה לו כל חוב כלפי העירייה, אלא שמכתבי הדרישה לא היו מפורטים כחוק.
כך למשל, מהודעות העיקול עלה שמדובר בכלל בחוב ארנונה, ורק לאחר ששלח לעירייה בקשת פירוט, היא הודיעה לו, כעבור כחודש ובשלב שכבר פעלה לעיקול חשבונותיו, שמדובר בקנס על שוטטות הכלב. עו"ד ביטון טען, שהטלת העיקולים ללא כל סיבה ובניגוד לדין פגעה בשמו הטוב ובמשלח ידו, ועתר לפיצוי של 50 אלף שקל בגין לשון הרע.
מנגד טענה העירייה כי העיקולים הוטלו כדין, שכן התובע שילם את הקנסות לאחר שחלפו 60 הימים הקצובים לתשלומם. עוד טענה, כי משטען התובע שאחד החשבונות משמש כחשבון נאמנות ללקוחותיו, היא ביטלה את העיקולים.
משהעיקולים הוטלו כדין, היא טענה, מדובר "בפרסום מותר": הוא מהווה את האמת לאשורה ונעשה בתום לב ומתוך חובה חוקית.
פגמים בהתנהלות העירייה
"התנהלות הנתבעת במקרה שלפניי חשפה פגמים וקלקולים, שאינם עולים בקנה אחד עם חובותיה לפעול בהתאם לדיני המנהל הציבורי והמחייבים אותה לפעול על פי הוראות החוק, בהגינות, בתום לב, במידתיות, בסבירות וללא שרירות", קבע השופט יוסי טופף.
נקבע, כי בעוד שהעירייה מסתמכת על כך שהתובע איחר במועד התשלום, היא לא הציגה אישורי מסירה או ראיות אחרות המצביעות על תאריך השליחה של הודעות הקנס כדי להוכיח את טענותיה.
השופט טופף קבע כי הנתבעת, בהיותה רשות ציבורית, הפעילה את כוח הגבייה שהוענק לה, באופן שאינו ראוי וסביר, כשהטילה בזריזות עיקול גבוה ביחס לחוב הנטען מבלי לתת לתובע הזדמנות נאותה לסלק את החוב ולהימנע מעוגמת נפש. לכן, קבע השופט, כי העיקולים הוטלו שלא כדין.
השופט הוסיף וקבע שהטלה לא חוקית זו של עיקולים מהווה לשון הרע. לשיטתו, פרסום התובע כמי שאינו עומד בתשלום חובותיו, עלול לבזות, להשפיל ולפגוע בשמו הטוב, במיוחד כשמדובר בעו"ד ידוע בעיר קטנה ומרוחקת כמו אילת, שבה "כולם מכירים את כולם".
השופט דחה את טענות ההגנה של העירייה, וקיבל את התביעה. העירייה חוייבה לפצות את תובע ב- 35,000 שקל ובתשלום הוצאות משפט בסך 20,000 שקל.
* עו"ד נריה און עוסק בדיני נזיקין
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.