העובד מילא "משרת אמון" במשרד התקשורת ופוטר עם סיום כהונת המנכ"ל. תביעתו לפיצויים על פיטורים ללא שימוע וללא תשלום עבור תקופת הצינון התקבלה בחלקה.
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל באחרונה חלק מתביעה שהגיש יועצו של מנכ"ל משרד התקשורת הקודם, עדן ברטל, בטענה שמגיע לו פיצוי על כך שהמנכ"ל החדש לא ערך לו שימוע לפני הפיטורים. למרות העובדה שהמשרה נחשבת ל"משרת אמון" שמסתיימת אוטומטית בתום כהונת המנכ"ל, השופטת אירית הרמל קבעה שהיועץ פוטר בניגוד לחוק.
התובע שימש כיועצו של ברטל בשנים 2009-2013. המשרה נחשבת ל"משרת אמון" – משרה זמנית המאוישת בהתאם לבחירתו האישית של המנכ"ל ונמשכת עד לתום כהונתו. לדברי התובע, לאחר שברטל סיים את הכהונה, מחליפו הזמני ביקש שימשיך בתפקידו כיועץ והוא הסכים. בנובמבר 2013 מונה מנכ"ל חדש, שלא התמהמה, וכבר עם כניסתו לתפקיד הודיע לתובע שהוא מפוטר.
בתביעה שהגיש כנגד משרד התקשורת בנובמבר 2014, התובע טען שהוא פוטר בניגוד לחוק. לטענתו, החלטת הפיטורים התקבלה מראש, מבלי שנערך לו שימוע או ניתנה לו הזדמנות לנסות למנוע את פיטוריו. כהוכחה, הוא ציין כי המנכ"ל הגיע לשיחה עם מכתב פיטורים מוכן מראש.
התובע הוסיף כי לאחר הפיטורים הוא נדרש לתקופת "צינון" של שנה שבה נאסר עליו לעבוד בתחומים הקשורים לעיסוקי המשרד. לדבריו, בדיעבד התגלה לו כי היה זכאי לקבל תגמולים בתקופה האמורה אך גורמים במשרד הטעו אותו בנוגע לזכאותו.
על כן, הוא ביקש לחייב את המשרד לשלם לו את התגמולים שהגיעו לו בתקופת הצינון וכן לפצותו בגין הפיטורים הלקויים.
בתגובה, המשרד טען שהתובע פוטר כחוק. לטענתו, התובע ידע שהמשרה היא זמנית עד שימונה מנכ"ל קבוע, מה גם שהצורך בשימוע התייתר לנוכח אופיה המיוחד כ"משרת אמון". לחילופין, נטען שהמנכ"ל הנכנס ערך לתובע שיחה קצרה לפני הודעת הפיטורים שניתן לראות בה כשימוע.
באשר לתגמולים, נטען כי ההנחיות ליישום החלטת הממשלה בעניין הזכאות לתגמולים ניתנה ממש בסמוך לפיטורי התובע ובשלב זה עדיין לא היה ברור כיצד ייושמו. כך או כך, התובע היה רשאי לפנות בעצמו לנציבות שירות המדינה ולברר את זכויותיו.
שיחה קצרה אינה שימוע
השופטת הרמל הסבירה תחילה שמטבע הדברים, זמנן של משרות אמון קצוב לתקופת הכהונה של נושא המשרה שאייש אותן. עם זאת, ההלכה היא שכאשר המשרה מסתיימת לאחר תום תקופת הכהונה – כפי שקרה במקרה של התובע – יש לאפשר לעובד להשמיע את טענותיו לפני הפיטורים.
יישום ההלכה במקרה הנוכחי הוביל את השופטת למסקנה כי המנכ"ל החדש צריך היה לאפשר לתובע להשמיע את דבריו ורק אז להחליט האם הוא "מעדיף את אנשי אמונו" על פניו.
בתוך כך, נקבע כי השיחה שהתקיימה במועד הפיטורים לא היוותה תחליף לשימוע, אף שמקובל עליה שהיקף זכות השימוע במקרה כזה מצומצם – מה שמשליך על סכום הפיצוי שיקבל התובע.
בהקשר לתגמולי הצינון, השופטת קיבלה את טענות המדינה, בפרט כשנציגי משרד התקשורת הודיעו במהלך הדיונים כי באופן חריג, התובע עדיין יכול לבקשם מהנציבות. משכך, השופטת דחתה את תביעתו ברכיב זה אך הדגישה כי זכאותו תיבחן מבלי שחלוף הזמן ממועד הפיטורים יעמוד לרעתו.
בסופו של דבר, משרד התקשורת חויב לשלם לתובע 84,348 שקלים כפיצוי על אי-עריכת שימוע, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקלים.
עו"ד מיטל מושקוביץ' - סויסה
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.