בעלי המועדון החליט לפטר מנהל לאחר שגילו כי הוא משקיע במועדון מתחרה. השופטת קבעה כי הבעלים לא קיימו לו שימוע במובן המהותי של העניין, ולכן יפצו בגין פיטורים שלא כדין.
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב הורה למועדון הקלרה לשלם פיצויים בסך כ-35,150 שקל למנהל לשעבר שפוטר שלא כדין. השופטת מירב קליימן, שאמנם דחתה חלק ניכר מטענות התובע, שוכנעה כי הוא פוטר מבלי שקיבל ממעסיקיו הזדמנות אמיתית לבטל את "רוע הגזירה".
התובע עבד כמנהל מועדוני לילה וברים שונים בתל-אביב. תביעתו הוגשה נגד מספר בעלים ובעלי מניות בשלושה מועדנים: מועדון ה"קלרה", "הסרט" ו"הסולו".
ביולי 2015 הוא זומן לשימוע, לאחר שנודע לבעלי הקלרה שהוא נכנס כמשקיע במועדון מתחרה. באותה שיחה שנערכה מספר ימים לאחר שזומן, הוא פוטר באופן מיידי.
בעוד התובע טוען כי פוטר לאלתר לאור האשמה זו, הנתבעים טענו שסיום העסקתו בקלרה נעשה בהסכמה.
בתביעתו התובע אף טען כי הועסק בתבנית של "העסקה משותפת" ברציפות בין השנים 2011-2015 על ידי שלוש הנתבעות, המחזיקות ומפעילות ברים ומועדונים שונים בעיר.
עוד הוא טען כי תלושי השכר שקיבל הם פיקטיביים ולא שיקפו את היקף עבודתו ושכרו, שכלל תוספות של עמלות לאחר חלוקת טיפים.
בנוגע לפיטוריו נטען כי לא ניתנה לו זכות טיעון, וחלק מהשותפים אף לא נכחו בשיחת השימוע.
הקלרה (הנתבעת הראשונה) הגישה מצדה תביעה נגדית במסגרתה עתרה להשבת 40% מסך סכומי "תשר" שקיבל התובע במהלך תקופת העסקתו, במידה שתתקבל טענתו כי יש לראות בסכומים אלו כחלק משכרו.
עוד נתבעו, במסגרת התביעה שכנגד, סך של 150,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב הקמת עסק מתחרה על ידי התובע וכן החזר מענק פרישה ששולם לו, כך לטענתה, בשוגג.
לא חלק מהשכר
בכל הקשור למתכונת ההעסקה, השופטת קליימן הגיעה למסקנה כי מעסיקתו של התובע ברציפות היא מפעילת מועדון הקלרה. בין היתר, השופטת הבהירה כי לא הוכחו "סממנים של מעסיק" בנוגע לשתי הנתבעות הנוספות, אלא התובע הועסק ב"סניפים" של אותה רשת, גמר החשבון נערך לו על ידי הקלרה, והיא זו שהיוותה "מעסיק אחרון" ופיטרה אותו.
בהמשך פסק דינה השופטת דחתה את טענת התובע לגבי גובה השכר שלו, והבהירה כי "מדובר בחלוקת טיפים, כאשר מתוך אותם טיפים – ועל כך אין חולק – גזר התובע לעצמו 'בונוס' כמי שעומד בראש שרשרת נותני השירות במועדון. אין בכך כדי לשנות את מהות התשלום - כטיפ".
בהקשר זה השופטת קבעה כי אין לראות את פלח הטיפים כחלק מהשכר שקיבל התובע לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות, בין היתר משום שהוא השתכר מעל שכר מינימום, שיטת התשלום נעשתה בהסכמת הצדדים, כאשר גם לפי טענת התובע לא עברו הסכומים שהתקבלו כתשרים בקופת המועדון, אלא הוא עצמו היה רושם אותם ומעביר רק את סכום שכר המנהלים לידי המעסיק.
לעומת זאת, בנוגע לפיטורים השופטת קיבלה את גרסת התובע שלפיה ההחלטה לפטר אותו התקבלה עוד לפני שהחל השימוע, כך שהפן המהותי של השימוע לא התקיים – מתן אפשרות לתובע לבטל את ההחלטה.
לאחר שניתחה את הראיות, השופטת חייבה את הנתבעת לשלם לתובע כ-35,150 שקל, בגין פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה והפרשות פנסיוניות.
לנוכח סכום התביעה (כ-664,000 שקל), וסכום התביעה הנגדית שנדחתה (כ-303,800 שקל), נקבע כי כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו.
- ב"כ התובע (והנתבע שכנגד): עו"ד כפיר זאב
- ב"כ הנתבעים (והתובעת שכנגד): עו"ד שלמה בכור
עו"ד אלכסנדר ספינרד
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.