העובדת, שהועסקה על ידי חברת קבלן, נשלחה לבצע עבודות ניקיון בחברה חיצונית. לאחר שפוטרה במפתיע, היא דרשה תשלום עבור זכויות ופיצויי פיטורים. החברות טענו כי היא כלל לא פוטרה, אולם ביה"ד התרשם אחרת.
בשבוע שעבר בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את תביעתה של עובדת זרה מאריתריאה שהועסקה על ידי חברת הקבלן "י.ב. שיא משאבים" ונשלחה מטעמה לבצע עבודות ניקיון בחברת "צרפתי שמעון". השופטת דפנה חסון זכריה קבעה כי בניגוד לטענת החברות, התובעת פוטרה ולכן היא זכאית לקבל פיצויים.
העובדת, שהחלה לעבוד בחברה ביוני 2012, נשלחה לבצע עבודות ניקיון בחברת "צרפתי שמעון" עד לדצמבר 2014 – אז פוטרה לאחר שהחברות הפסיקו לעבוד יחד.
ארבעה חודשים לאחר מכן, היא תבעה את שתי החברות בבית הדין לעבודה, בטענה שפוטרה באופן מפתיע, ללא הודעה מוקדמת ומבלי שהוצע לה להמשיך לעבוד במקום חלופי בו חברת הקבלן מעניקה שירותי ניקיון.
עוד נטען כי שתי החברות אחראיות לכך שלא קיבלה תשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה, חופשה, פנסיה וזכויות נוספות המגיעות לה. לשיטתה של התובעת, יש לראות בשתיהן כמעסיקות שלה מאחר שחברת הקבלן שילמה לה עבור עבודתה בעוד שהפיקוח עליה בפועל נעשה על ידי "צרפתי שמעון".
בתגובה, הנתבעות טענו כי במסגרת סיום ההתקשרות בין החברות, חברת הקבלן לא פיטרה את התובעת אלא תכננה להמשיך להעסיק אותה במקום חלופי, אולם היא סרבה לעבוד במקומות שהוצעו לה והתפטרה מיוזמתה. בנוסף הן טענו כי השכר ששולם לתובעת כולל את מלוא התשלום עבור זכויותיה הסוציאליות ולפיכך יש לדחות את התביעה.
הסתירו את השכר הנמוך
בפסק דינה, השופטת חסון זכריה הסבירה כי בהתאם לפסיקה הקיימת, במקרים בהם ישנה "העסקה משולשת" – כלומר חברת קבלן השולחת עובד לבצע עבודות בחברה אחרת – זהות המעסיק נבחנת על בסיס הסכם ההתקשרות שבין החברות.
במקרה זה, השופטת מצאה כי שתי החברות חלקו ביניהן תחומי אחריות בהעסקת התובעת – האחת שילמה לה בעוד שהשנייה פיקחה בפועל על עבודתה.
בהקשר זה השופטת ציינה כי הנתבעות לא הציגו את הסכם ההתקשרות ביניהן והתרשמה שהן ניסו להסתיר את הסכום ששולם לחברת הקבלן עבור העסקת התובעת וכן את העובדה שהיה נמוך ולא הספיק כדי לשלם לה עבור זכויותיה.
בהמשך, לאחר שבחנה את תלושי השכר של התובעת, השופטת מצאה כי הנתבעות שילמו לתובעת שכר בסיס עבור השעות בהן עבדה, אך לא שילמו דבר עבור השעות הנוספות ועבור זכויותיה הסוציאליות.
בנוסף, השופטת חסון זכריה דחתה את טענת הנתבעות לפיה התובעת התפטרה מיוזמתה מאחר שלא הוכח בפניה שהוצע לה לעבוד במקום חלופי.
בסופו של דבר, התביעה התקבלה במלואה והנתבעות חויבו לשלם לתובעת 50,000 שקלים, הכוללים פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, תשלום עבור השעות הנוספות שעבדה והלנתם, וכן סכומים נוספים עבור זכויות שלא שולמו לה, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,500 שקלים.
- ב"כ התובעת: עו"ד ליאב עמר
- ב"כ הנתבעות: עו"ד כרמית זמיר
עו"ד מיה גד-מסטיי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.