שיא האטימות: עיריית ת"א עיקלה חשבון של עולה חדשה שמעולם לא גרה בעיר

כמה שנים לאחר שתעודת הזהות שלה נגנבה, גילתה תושבת בני ברק שעיריית תל אביב דורשת ממנה לשלם חוב ארנונה גדול על נכס שהיא לא מכירה ומסרבת לבטלו. ביהמ"ש נחלץ לעזרתה אחרי שנים של חוסר אונים

סיפור קפקאי: בבית משפט השלום בתל אביב התקבלה לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד עיריית תל אביב, בגין חוב ארנונה בסך 80,000 שקל. האישה סיפרה שתעודת הזהות שלה נגנבה ושמישהו רשם את שמה כשוכרת של נכס בעיר, אף שהיא גרה בבני ברק. ניסיונותיה הרבים לפנות לעירייה נכשלו, ובמשך שנים היא  לא הצליחה לבטל את עיקול חשבון הבנק שלה מה שהוביל להתדרדרות כלכלית ונפשית. השופט גיא הימן מתח ביקורת חריפה על העירייה, חייב אותה להשיב את הכספים שנגבו ולפצות את התובעת בנוסף בכ-73,000 שקל.

בשנת 2009 עוקל לפתע חשבון הבנק של התובעת. התברר כי המעקלת היא עיריית תל אביב-יפו שהפעילה הליכי גבייה מנהלית. התובעת ניגשה לבדוק בעירייה והוסבר לה כי ב-2002 היא נרשמה כמחזיקה של דירה של 100 מ"ר ברחוב מסילת ישרים בעיר.

התובעת הופתעה שכן באותם שנים היא הייתה עולה חדשה וגרה לבדה בדירת שני חדרים בשכונת פרדס כץ. ניסיונותיה להסביר לפקידי העירייה שהיא לא מכירה את הנכס ושכנראה מישהו השתמש בתעודת הזהות שלה שנגנבה, נפלו על אוזניים ערלות ונאמר לה שעליה להגיש השגה. 

ההשגה, אליה צירפה התובעת את הסכמי השכירות שלה בבני ברק והעתק של התלונה במשטרה בעניין גניבת תעודת הזהות, נדחתה במכתב לקוני. 

ערר שהגישה נדחה אף הוא. הוועדה ציינה שהיא לא התייצבה לדיון לעומת בעל הנכס שהגיע והעיד כי היא שכרה ממנו את הדירה. החוב נותר על כנו ועמו עיקול חשבון הבנק. בינואר 2011 אף נשלחו מעקלים אל דירתה ונטלו משם רכוש. התובעת סיפרה בהקשר זה שהיא כן הגיעה לדיון של הוועדה אך לא נתנו לה להיכנס אליו וביקשו שתמתין מחוץ לדלת. 

לאחר שנים של חוסר-אונים הצליחה התובעת למצוא עורך דין שיסכים לייצג אותה והגישה תביעה. היא העידה כי חייה נהרסו, היא לא יכלה לקבל משכורת מסודרת כי החשבון מעוקל, לא יכלה לעבוד, אף אחד לא הסכים להשכיר לה דירה, לא יכלה לעשות ביטוח רפואי, טיפול שיניים או קו טלפון. היא ציינה שהיא מרגישה שבויה של העירייה, ושבעקבות הביקור של ההוצאה לפועל היא נקלעה למשבר נפשי ולדיכאונות. בתקופת הקורונה אף שקלה אם להמשיך לחיות או לא.

התנשאות וערלות לב

"אילו היה הענין משעשע; אלמלא מצאה התובעת את עצמה, בגבור הקשיים, קצה בחייה ולא פחות מכך, היה ודאי אפרים קישון מטריח את עצמו ויורד אל הארץ, על מנת לחזות בפרי-דמיונו, קורם עור וגידים, ברחוב אבן גבירול מס' 69 שבתל אביב-יפו", פתח השופט גיא הימן את פסק הדין, תוך שהוא מצטט קטע סאטירי מספרו של קישון.

השופט ציין שעדות התובעת הייתה אמינה ביותר ונתמכה במסמכים בכתב. בניגוד לכך, עמדת העירייה "נשענה על כרעי-תרנגולת" ולא היה לה דבר להציג מנגד, זולת את עצם קיומו של חוב. הוא קבע שהתובעת הוכיחה שלא החזיקה בנכס המדובר, בשנים הנטענות או בכלל. 

עוד כתב השופט כי התנהלות העירייה משקפת אטימות, התנשאות וערלות לב. הוא חייב את העירייה להשיב לתובעת כספים שכבר גבתה (כ-4,000 שקל), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בצירוף פיצוי על עוגמת הנפש בסך 35,500 שקל.

העירייה חויבה גם בהוצאות בסך 3,650 שקל ובשכ"ט עו"ד בסך 33,800 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד רוניתה פרג'יאן
• ב"כ העירייה: עו"ד שרון המר

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.