בימ"ש השלום בירושלים קיבל בשבוע שעבר את תביעתה של תושבת העיר. השופטת: "אילו העירייה הייתה מפקחת באופן הולם על תחזוקת החורשה, סביר להניח כי נפילתה של התובעת הייתה נמנעת".
התאונה אירעה לפני כחמש שנים. התובעת נפלה כשצעדה בחורשה, בשביל המוביל אל ביתה בשכונת גילה שבירושלים. התובעת נתקלה בגדם של עץ שבלט מספר סנטימטרים מעל הקרקע, והיה ממוקם ליד ארון חשמל הממוקם ליד השביל.
בשנת 2013, כשנה לאחר המקרה, היא הגישה תביעה לפיצויים בבימ"ש השלום בעיר. התביעה הוגשה נגד עיריית ירושלים האחראית על החורשה וכן נגד חברת החשמל, בהיותה הבעלים של ארון החשמל.
יש לציין כי המקרה אירע בשעת לילה, ובמקום לא הייתה תאורה. התובעת, יחד עם חברה, חזרה מבילוי בקניון כאשר המונית שהחזירה את השתיים עצרה ליד השביל, עקב תקר בגלגל שמנע ממנה להמשיך לנסוע.
בעדותה אישרה התובעת כי בזמן אמת לא ראתה במה נתקלה. היא הרגישה שנתקלה במשהו קשה שבלט מעל פני גובה השביל בו צעדה אך לא ידעה מהו. רק למחרת התאונה כאשר בנה צילם את המקום, ובתמונה ראתה את הגדם ואת מיקומו בסמוך לארון החשמל, היא מיד הבינה מה קרה.
העירייה טענה מנגד כי אין זה צפוי שעוברי אורח יעשו שימוש בשביל שבחורשה. בנוסף נטען כי נפילת התובעת היא בגדר סיכוני החיים הרגילים.
אולם טענתה המרכזית של העירייה הייתה שהגדם – שלטענתה אינו שארית של עץ אלא של עמוד כלשהו – אינו שייך לה ולפיכך אין להטיל עליה אחריות בגין התאונה, רק בגלל היותה בעלת הקרקע.
הציבור משתמש בשביל
ראשית מבחינה עובדתית, השופטת שושנה ליבוביץ קיבלה את גרסת התובעת לגבי נסיבות התאונה, בין היתר משום שגם התובעת וגם חברתה עשו רושם מהימן, וגרסתן אף נתמכה בתמונות של גדם העץ וארון החשמל, שבנה של התובעת צילם כאמור.
בכל הקשור לסוגיית האחריות, השופטת דחתה את טענות העירייה, מאחר שהתרשמה כי השביל משמש מעבר לציבור – כולל ילדים – שכן הוא מוביל אל מספר בנייני מגורים ברחוב שבו גרה התובעת. לפי השופטת, אם העירייה חשבה שהשביל אינו מיועד למעבר הרי שהיה עליה לגדר את החורשה או לפחות להציב שלט מתאים.
כמו כן השופטת הזכירה שהעירייה בכל מקרה מחויבת להסיר מכשולים בשטחים ציבוריים, גם אם נניח שהגדם אינו שייך לה. בתוך כך השופטת העירה כי העירייה לא הגישה הודעת צד שלישי נגד הקבלן שבעבר טיפל בגן והסיר את העץ או העמוד שממנו נותר הגדם.
בסיכומה של נקודה זו, הושפטת קבעה כי "אילו העירייה הייתה מפקחת באופן הולם על תחזוקת החורשה, סביר להניח כי נפילתה של התובעת הייתה נמנעת. בנסיבות אלה, העירייה אחראית לנזקיה".
לעומת זאת, השופטת דחתה את התביעה נגד חברת החשמל, בנימוק שלא הוכח קשר כלשהו בין חברת החשמל לבין הגדם.
בהמשך פסק הדין השופטת החליטה לייחס לתובעת אשמה בשיעור של 20%, מזאת מאחר שלא שמרה על ערנות אף שמדובר בשביל לא סלול וחשוך יחסית.
בסיכומו של דבר, לאחר שניתחה את הנזק, השופטת חייבה את העירייה לשלם לתובעת פיצויים בסך כ-112,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6% מסכום הפיצוי.
התובעת חויבה בהוצאות חברת החשמל, בסכום של 5,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד ירון מויאל
- ב"כ הנתבעת 1 (העירייה): עו"ד אלעזר גדות
- ב:כ הנתבעת 2 (חברת החשמל): עו"ד נועם פרץ
עו"ד שרית ברננקה-שורץ
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.