עיריית בת ים ניכתה מעובדת שכר שלא כדין, ביה"ד: "פגיעה חמורה"

מורה למתמטיקה דרשה תשלום על ימי המחלה שצברה במקום העבודה הקודם, בהתאם להסכם הקיבוצי בענף ההוראה אך אז התגלה לה שבמקום זכאות נצבר לה חוב.

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל באחרונה תביעה שהגישה מורה למתמטיקה לאחר שעיריית בת-ים קיזזה לה 60 אלף שקל מהשכר בעקבות מחלוקת עם המכללה שהעסיקה אותה לפני כן לגבי ימי המחלה שלה. השופט תומר סילורה קבע חד-משמעית ששתי המעסיקות התרשלו כלפי המורה, וחייב אותן בפיצויים.

התובעת הועסקה בין השנים 1979-2001 כמורה למתמטיקה בבית ספר תיכון בגבעתיים שהופעל על-ידי ה"מכללה למנהל מיסודה של הסתדרות הפקידים".

החל משנת 1993, היא הועסקה במקביל בתיכון עירוני בבת ים. ב-2001 היא עברה לעבוד רק בבת ים עד שפרשה לגמלאות בספטמבר 2014.

לדבריה, בשנת 2010 היא חלתה וגורמים בעירייה אישרו לה לעבוד במשרה חלקית. התובעת ציינה כי בהתאם להסכם הקיבוצי בענף ההוראה היא הייתה זכאית להשלים את שעות העבודה – כך שתיחשב כעובדת במשרה מלאה –  על חשבון ימי המחלה שנצברו לטובתה הן במסגרת עבודתה בעירייה והן במסגרת עבודתה הקודמת בתיכון.

לטענתה, לאחר שמכסת ימי המחלה שצברה בעירייה מוצתה היא פנתה למכללה כדי שתעביר לעירייה כספים בגין הימים שצברה אצלה, אך העירייה הודיעה לה שהמכללה לא העבירה את הכספים ובינתיים נצבר לה חוב של 60 אלף שקל. חוב זה קוזז על-ידי העירייה משכרה בחודשים יוני-אוגוסט 2014.

בתביעה שהגישה עם פרישתה היא ביקשה להורות לעירייה ולמכללה לשלם לה את הסכומים שהגיעו לה עבור 229 ימי מחלה שצברה במכללה. בנוסף, היא ביקשה לחייב את השתיים לשלם לה פיצויי הלנת שכר על הקיזוזים הלא חוקיים משכרה.

בתגובה, הנתבעות ניסו להתחמק מאחריות והאשימו האחת את השנייה בכשל בהעברת הכספים, כאשר המכללה האשימה את העירייה בחישוב לא נכון של ימי המחלה ואילו העירייה טענה שהיא  רק שימשה כ"צינור" להעברת הכספים ומשכך יש לדחות את התביעה נגדה.

העובד לא אמור להיפגע

השופט סילורה חישב תחילה את ימי המחלה שהתובעת הייתה רשאית "לגרור" מהמכללה לעירייה, ובניגוד לעמדת הנתבעות מצא כי היא הייתה זכאית לתשלום עבור 158.8 ימי מחלה.

מכאן, הוא פנה לבחון האם הקיזוז משכרה נעשה כדין ומי מהצדדים אחראי לכך שהכספים לא הועברו.

בחינת השתלשלות האירועים הובילה את השופט למסקנה כי העירייה ניכתה את החוב משכרה של התובעת שלא כדין תוך "פגיעה חמורה" בזכויותיה. "שכר העבודה לא שולם מתוך ידיעה ברורה ולא בטעות, בנסיבות בהן למעסיק הייתה שליטה מלאה במצב ולא היו חלוקי דעות בדבר עצם החוב", כתב.

השופט ציין שאמנם ההסכם הקיבוצי לא קובע מה קורה כשהמעסיק הקודם מסרב להעביר כספים עבור ימי מחלה אך ברור שהעובד לא צריך להיפגע עקב הסכסוך עמו.

לפיכך נקבע כי העירייה הייתה צריכה לשלם לתובעת את דמי המחלה במלואם ולברר את המחלוקת מול המכללה בנפרד.

בנסיבות אלה השופט קבע כי שתי הנתבעות אחראיות לקיזוז הלא חוקי משכרה של התובעת – דבר שיבוא לידי ביטוי בפיצויים על הלנת שכר.

בסופו של יום, המכללה חויבה להעביר לעירייה 29,894 שקלים עבור יתרת ימי המחלה שצברה התובעת ולשלם לה פיצויי הלנת שכר בסך 10,000 שקלים. העירייה חויבה לשלם לתובעת 68,717 שקלים –  עבור החזרי הניכויים ופיצויי הלנת שכר. שתי הנתבעות חויבו בשכ"ט עו"ד בסך 8,000 שקלים.

• ב"כ התובעת: עו"ד דיני עבודה יהודה שטרן
• ב"כ הנתבעות: עו"ד מרים קליינברג אתר (בשם המכללה), עו"ד עודד שטורזמן (בשם העירייה)

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.