המקרה אירע כאשר התלמיד טיפס על מנת לפתוח דלת של חדר מבפנים. השופטת ציינה כי "הצוות החינוכי צריך היה לדעת וצריך היה לצפות, כי תלמידים יטפסו על הקיר וייפגעו כתוצאה מכך."
בית משפט השלום בקריות קיבל את תביעתו של צעיר שנפגע בתאונת שאירעה בבית ספרו בשנת 2009 כשטיפס על קיר, והורה לעיריית סכנין לשלם לו פיצויים בסך כ-300,000 שקל. השופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים קבעה כי "הצוות החינוכי צריך היה לדעת וצריך היה לצפות, כי תלמידים יטפסו על הקיר וייפגעו כתוצאה מכך."
במועד התאונה היה התובע בן 17 וחצי, תלמיד במגמת מכונאות רכב בבית ספר תיכון בסכנין. על פי התביעה, המקרה אירע בשעת בוקר כאשר התובע יחד עם תלמידים נוספים ומורה נכנסו למתחם ייעודי לצורך לימוד מעשי של תיקון רכב.
באזור המתחם היה מעין תא חדר שדלתו היתה סגורה. בתביעה נטען כי התובע טיפס על גדר בגובה של כשני מטרים על מנת להיכנס אל תוך החדר ולפתוח את הדלת מבפנים. כשירד למטעה מהגדר הוא נחבל ("חבלה סיבובית") בברכו.
בגרסתו תמך מי שהיה בזמנו חברו לכיתה, שאמנם לא ראה את הנפילה, אך אישר שהיה נוהג בקרב התלמידים לקפוץ מעל הקיר ולפתוח את הדלת מהצד השני.
מנגד, העירייה הכחישה את עצם התרחשות התאונה. כמו כן היא כפרה באחריותה לפצות את התובע גם אם התאונה התרחשה, תוך שהדגישה כי פגיעותיו של התובע קלות והנזקים הנטענים מוגזמים ומופרזים.
מטעמה העידו בין השאר מזכיר בית הספר וכן המורה למכונאות באותו שיעור בו אירע המקרה.
סיכון ידוע לכל
"שמעתי את עדות התובע והעד מטעמו, ומצאתי את עדויותיהם אמינות ומהימנות וגרסאותיהם משקפות את התמונה העובדתית העולה מהמסכים אשר הוגשו לתיק, תוך שלא עלה בידי הנתבעת להפריכן," כתבה השופטת זערורה-עבדאלחלים.
בנוסף לכך השופטת הבהירה שגרסת התובע מתיישבת עם טופס תביעה שהגיש בזמנו ל"כלל ביטוח" (בגין פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים) ואף תואמת את המסמכים הרפואיים מאותו היום.
כמו כן, השופטת הבהירה כי המורה עצמו בעדותו לא שלל באופן פוזיטיבי את התרחשות התאונה, ומדבריו עלה כי מנגנון התאונה המתואר על ידי התובע אפשרי.
חיזוק לאמינותו של התובע השופטת אף מצאה בעובדה שלא ניסה להעצים את התאונה מעבר לנדרש.
במישור המשפטי השופטת קבעה כי הצוות החינוכי התרשל, בכך שלא נקט באמצעים כלשהם כדי למנוע טיפוס תלמידים על הקיר וממנו אל החדר, ולא הזהירם שלא לעשות זאת.
בהקשר זה השופטת כתבה כי העירייה "לא הביאה בדל של ראיה לכך שהתלמידים הודרכו והוזהרו בהקשר זה, ולא הוכח כי פיקחה על המתרחש במקום זאת בהתחשב בכך שמדובר במקום המתיימר לדמות מוסך לתיקון כלי רכב, או כזה המכיל ציוד אשר עלול להיות מסוכן, והסיכונים הטמונים בחובו של מקום מעין זה ידועים לכל."
בהמשך פסק דינה השופטת החליטה להטיל על התובע 20% מן האשמה לאירוע, וזאת משום שלמרות היותו בן 17, הוא צריך היה להעריך שפעולתו עשויה להוביל לנפילה ולנזק.
לאחר שניתחה את נזקיו על בסיס נכות תפקודית בשיעור של 10%, השופטת חייבה את העירייה לשלם לו 243,927 שקל עבור הפסדי השתכרות, הפסדי פנסיה הוצאות רפואיות וכאב וסבל. בנוסף, העירייה חויבה בשכ"ט עו"ד בסך 50,000 שקל ובהוצאות משפט.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד צבי פרדיס
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.