נטען כי בנו של המנוח, שהיה שותפו בחשבון, השתמש בכספו כדי לבנות לעצמו בית במושב. השופטת הגבילה את העיון ל-7 השנים האחרונות לחיי המנוח
בהחלטה שפורסמה לאחרונה דחה בית המשפט למשפחה בקריות בקשת אם ובנותיה לעיין באופן נרחב בתדפיסי החשבון של הורי בעלה המנוחים, על מנת לברר אם נמשכו מהם כספים שלא כדין. הטענה הייתה שבנם השתמש בכספי אביו ללא רשות כדי לבנות לעצמו בית במושב, ואולם השופטת גילה ספרא-ברנע התרשמה כי הכספים דווקא הוצאו לטובת האב ורווחתו. בנסיבות אלה, ובהסכמת הבן, זכות העיון הוגבלה משמעותית.
המנוח ואשתו הביאו לעולם שישה ילדים. ב-2008 שכל המנוח את אחד מבניו ומספר שנים לאחר מכן, את רעייתו. ב-2020 הוא מת. במהלך חייו ניהל המנוח מספר חשבונות בנק, כאשר באחד מהם היה בנו שותף. עובדה זו הביאה חלק מהיורשים – אשת הבן המנוח ושבעת בנותיה – לחשוב כי אותו בן "נגס" בירושת האב כשהשתמש בכספיו ללא רשותו כדי לבנות לעצמו בית במושב.
על מנת לאמת את חשדן הגישו האם ובנותיה באפריל האחרון בקשה להסרת החיסיון על חשבונות ההורים המנוחים, וזאת החל מינואר 2007 ואילך. במלים אחרות, התבקשה חשיפה של חשבונות האב לתקופה שקדמה בכ-13 שנה למותו. לטענת המבקשות, הבן הודה למעשה במהלך המשפט בגרסתן, כאשר סירובו להסרת החיסיון נעוצה ברצונו להסתיר מבית המשפט את העובדה שלקח כספים מאביו שלא כדין.
הבן, לעומתן, כפר בכך שהודה כי לקח כספים מאביו לצורך בניית ביתו הפרטי. הוא הסכים לאפשר את העיון בחשבונות הוריו אך באופן מוגבל לשבע השנים שקדמו לפטירת כל אחד מהם בלבד.
הוצא מהקשרו
השופטת ספרא-ברנע קבעה שאין הצדקה בנסיבות העניין להיעתר לבקשה במלואה, כלומר חשיפת חשבונות המנוחים לתקופה של 17 שנה לאחור, מ-2007 ועד היום.
היא הדגישה כי בניגוד לטענת המבקשות, אין הודאה כלשהי של הבן כי נטל כספים מאביו ללא רשות לבניית ביתו. לדברי השופטת הבן אמר אמנם במהלך עדותו כי השתמש בכספי אביו לצורך "הבנייה של הבית, תפעול ולכלכל אותו בכל מיני דברים וקניות", אולם מסקנתה הייתה שהוא מדבר על בית אביו, ולא על ביתו שלו. "התרשמתי כי בתשובתו זו טוען הבן כי הוציא כספים מהחשבון לצרכי אביו וביתו (של אביו) וקריאת המשפט בצורה שונה, מוציאה את המשפט מהקשרו", כתבה.
חיזוק למסקנת השופטת נמצא, לדבריה, בעדותו האחרת של הבן לפיה בנה בזמנו עבור אביו יחידת מגורים בביתו, על מנת לאפשר לו תנאים טובים יותר. מכאן, שדברי הבן בחקירתו לא תואמים לגרסת המבקשות.
בשולי הדברים ציינה השופטת כי גם בהנחה שהמנוח אכן עזר לבנו כלכלית לצורך בניית ביתו, הרי שהוא רשאי היה לעשות זאת, ולא נטען שהוא היה נעדר כשירות משפטית או שהופעלה כלפיו השפעה בלתי הוגנת.
בנסיבות אלה דחתה השופטת את בקשת העיון הנרחבת בחשבונות המנוחים, אך אישרה את המתווה לו הסכים הבן – עיון למשך שבע השנים שקדמו למות כל אחד מההורים. בכל הנוגע לאב הרי שזכות העיון בחשבונותיו, ובין היתר בזה שבו שותף הבן, ניתנה למעשה עבור התקופה שמתחילה רק ב-2013, ולא מ-2007 כפי שביקשו האם ובנותיה.
- ב"כ המבקשים: עו"ד א.פ בנימין
- ב"כ המשיבים: עו"ד אורי בן שושן
עו"ד יגאל מירון עוסק ב- ירושות וצוואות, נחלות ומשקים במושבים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.