אישה שפרסמה בפייסבוק תמונה עם כינויים קשים ופרטים מזהים של מישהי שלטענתה התנכלה לאחיה, תיאלץ לשלם פיצויים בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות.
"הנתבעת ביצעה עוולת לשון הרע וכן כי מתקיימת עוולת הפגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות", קבעה לאחרונה השופטת רחלי טיקטין עדולם מבית המשפט השלום בבאר-שבע, בפסק דין שעסק בפוסט קטלני בפייסבוק.
הנתבעת פרסמה בפייסבוק את תמונתה של התובעת ותמונה של קעקוע הנמצא על גופה תחת הכותרת "קלפטומנית". בהמשך הופיעה שורת אזהרות מפני התובעת, וכן כינויים כגון "שודדת", פורצת לבתים", "גונבת כסף ותכשיטים", "מחלת הגניבות קלפטומנית".
מעבר לשמה המלא של התובעת, צוינו פרטים אישיים נוספים ובהם עיר מגוריה ומקום עבודתה הקודם.
את הפוסט פרסמה הנתבעת בעקבות סכסוך חריף בין אחיה לבין התובעת – שהוא גם גרוש של חברתה – שהתגלע כשהגיע לעזור לה לארוז את ביתה לפני מעבר דירה.
מנקודה זו הדעות חלוקות. התובעת טענה שהאיש גנב ממנה תכשיטים ומוצרי קוסמטיקה (בגינם החזיר לה 17,000 שקל), ואילו הוא טען שהיא סוחטת אותו. מבלי לפרט את כל העניין, בנושא הוגשו תלונות הדדיות שנגנזו, והתובעת אף הגישה נגדו תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, שנדחתה.
בתביעה שכאן התובעת טענה בין היתר כי מהרגע שבו דרשה מאחיה של הנתבעת החזר בגין שווי התכשיטים שלטענתה גנב ממנה, הנתבעת החלה להתעלל בה נפשית, ביזתה אותה והשפילה אותה בכל מקום אפשרי וייחסה לה מעשים פליליים, גם במרחב הווירטואלי וגם במציאות.
הנתבעת טענה בין היתר שיש לקחת בחשבון את הרקע לדברים – הפעלת לחצים ואיומים מטעם התובעת על אחיה והאשמתו בגניבה שלא ביצע. לדברי הנתבעת, אחיה הסכים לשלם לתובעת 17,000 שקל רק משום שפחד כי תגרום לו נזק עצום .
עוד נטען כי לנתבעת עומדת הגנת "אמת בפרסום" כאשר לשיטתה, ניתן להשוות זאת למצב שבו רוצח מגיש תביעת לשון הרע נגד מי שפרסם נגדו שהוא ביצע הריגה.
"מפחידהההה"
בפתח הכרעתה, השופטת טיקטין עדולם הבהירה שמדובר בלשון הרע, שהרי הנתבעת ייחסה לתובעת מעשים מעשים פליליים ותיארה אותה כמעין מבוקשת שיש להיזהר מפניה. לפי השופטת, אמירות אלה מהוות השפלה קשה, וכל אדם סביר יפרש אותם כך, כפי שאחת המגיבות בפייסבוק כתבה: "ה' ישמור מי זאת??? מפחידהההה".
לאחר מכן, השופטת דחתה את הטענה להגנת "אמת בפרסום". בהקשר זה השופטת הפנתה בין השאר לכך שתביעה שהגישה התובעת בבית המשפט לתביעות קטנות אמנם נדחתה אולם באותו פסק דין לא נקבע כל ממצא שלפיו התובעת גנבה דבר מה.
בהמשך השופטת אף דחתה את טענת הנתבעת שלפיה הפרסום חוסה תחת הגנת תום הלב, שכן הוא בוצע ברגע של כעס וכאב. ראשית, השופטת הפנתה לתכתובות וואטסאפ (מלפני ואחרי הפרסום) שהראו כי הפרסום היה מתוכנן ולא נעשה "בעינדא דריתחא". "הנתבעת מתגרה בתובעת ומספרת לה איך היא הולכת לפרסם שהתובעת היא גנבה מבוקשת. אמרה ועשתה", כתבה.
כמו כן, השופטת הבהירה כי אם מטרתה של הנתבעת הייתה להזהיר מפני התובעת, הרי שהדרך לעשות זאת היא באמצעות פנייה למשטרה, ולא בהטחת האשמות בפייסבוק כאילו היו עובדות מוכחות.
לנוכח הפרטים האישיים בפורסמו בפוסט, השופטת אף קבעה כי מדובר בפגיעה בפרטיות. בסיומו של פסק הדין נקבע מועד לדיון בשאלת הנזק, ממנו ייגזר סכום הפיצוי.
- ב"כ התובעת: עו"ד מוטי שחר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ווסר אדוארדו
*עורך דין עזרא גולדמן עוסק בדיני לשון הרע
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.