המטופלת הגיעה לניתוח אלקטיבי לכריתת רחם אך איבדה הכרה בחדר התאוששות. היא הובהלה לחדר ניתוח שם נמצא דימום בחלל הבטן. בית המשפט: הייתה רשלנות
השופטת עידית קצבוי קיבלה לאחרונה תביעת רשלנות רפואית של מטופלת נגד המרכז הרפואי מעיני הישועה. האישה עברה לפני כ-6 שנים הליך כירורגי לכריתת רחם שלאחריו התגלה דימום מאסיבי שחייב אותה לעבור ניתוח חירום. אף שהאישה לא נותרה עם נכות היא תפוצה בכ-63,000 שקל על כאב וסבל.
התובעת, ילידת 1963, סיפרה שהופנתה למרכז הרפואי לצורך ביצוע ניתוח נרתיקי לכריתת רחם, הרמת שלפוחית ותיקון צניחת דפנות הנרתיק.
הניתוח בוצע במאי 2016. מספר שעות לאחר תום הניתוח, בעודה נמצאת בחדר התאוששות, היא איבדה את הכרתה ונלקחה לניתוח חירום שכלל פתיחת הבטן. בניתוח הזה נמצא מוקד מדמם בצורה אקטיבית ושני ליטרים של דם חופשי בבטן. בוצעו מספר תפרים לעצירת הדימום והיא קיבלה 5 מנות דם.
לטענתה, הדימום שנמצא בבטנה הוא תוצאה של התרשלות הצוות שלא בדק כנדרש הימצאותם של דימומים בתום הניתוח הראשון. כתוצאה מהתרשלותו של הצוות הרפואי היא נדרשה לניתוח חירום מציל חיים, ונאלצה לשהות באשפוז במשך כשבוע כשהיא סובלת מכאבים רבים וממצוקה נפשית.
נוסף על כך טוענת התובעת, כי סיכוני הניתוח הראשון לא הובהרו לה בשלב חתימתה על טופס ההסכמה בהליך טרום הניתוח והיא הוטעתה לחשוב שמדובר בהליך פשוט נטול סיכונים.
המרכז הרפואי טען שאין לייחס לו כל רשלנות. לדבריו, הצוות הרפואי בדק בהתאם לנדרש אם קיימים דימומים פעילים בסיומו של הניתוח, והדבר אף מצוין ארבע פעמים בדו"ח הניתוח הראשון. עוד נטען כי בטרום הניתוח הוסבר לתובעת על מהלך הניתוח המתוכנן לרבות הסיבוכים שעלולים להתרחש.
לטענת המרכז הרפואי, הדימום החל רק לאחר סיום הניתוח הראשון כתוצאה מליקוי במנגנון קרישת הדם, ולא היה קיים בעת ״סגירת״ הניתוח.
אין תיעוד
השופטת עידית קצבוי מבית משפט השלום בתל אביב הבהירה כי השאלה המרכזית היא מועד תחילתו של הדימום שבגינו הובהלה התובעת לניתוח החירום – האם לאחר תום הניתוח הראשון או לפניו.
היא ציינה שלצורך התחקות אחר מועד תחילתו של הדימום ניתן היה להיעזר במדדים שונים שאמורים היו להימדד אצל התובעת מהרגע שבו יצאה לחדר הניתוח עד לרגע בו הובהלה לניתוח השני.
ואולם, חרף חשיבותם של מדדים אלו, ועל אף שמצבה של התובעת התדרדר בחדר ההתאוששות, לא הוצג על ידי המרכז הרפואי בשום שלב תיעוד של נתונים כגון מה היו ערכי לחץ הדם והדופק שנמדדו אצלה, מתי החלה להראות סימנים של אובדן הכרה ומתי בדיוק התגלה דימום בבטנה.
לאור הכשל ברישום העבירה השופטת את נטל ההוכחה להראות שלא הייתה התרשלות למרכז הרפואי. השופטת קבעה שהמרכז לא עמד בנטל ולא הוכיח פוזיטיבית שהתובעת החלה לדמם רק בסמוך לניתוח השני.
בנסיבות אלה, קיבלה השופטת את גרסת התובעת וקבעה שהדימום החל כבר בתום הניתוח הראשון ושרופאי המרכז התרשלו בכך שלא איתרו את כל כלי הדם המדממים.
לעניין הנזק קבעה השופטת שהניתוח השני לא הותיר השלכות של ממש על בריאותה ותפקודה של התובעת.
בסופו של דבר חייבה השופטת את המרכז הרפואי לפצות את התובעת ב-51,000 שקל על כאב וסבל, עזרת צד שלישי והוצאות, בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 23.4%.
- ב״כ התובעת: עו"ד אבי שינדלר, עו"ד חנן ברוכיאל, עו"ד נועם שוורץ
- ב״כ הנתבעת: עו"ד חיים זליכוב, עו"ד ירון בן דן
עו״ד שרון מאירי
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.