רשת המסעדות חויבה לשלם לטבח כ-68 אלף שקל לאחר שעמד על זכויותיו ותבע אותן בבית הדין לעבודה.
בשבוע שעבר בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל חלקית תביעתו של טבח שעבד ברשת המסעדות "ספגטים" ופסק לו פיצויים של כ-68 אלף שקל על פיטורים לא חוקיים. השופטת מירב קליימן קבעה כי הטבח פוטר ללא שימוע, וכי תלושי השכר שהונפקו לו היו כוזבים.
ב-2012 התובע עבד כטבח בסניף "ספגטים" שפעל במתחם "ביג" בנתניה ומסיבות שאינן ברורות עזב את מקום העבודה לאחר כחודשיים. חמישה חודשים לאחר מכן (2013), הוא שב לעבוד בסניף אחר של הרשת בעיר (מרכז "יכין") וסיים את עבודתו באוקטובר 2014.
בתביעה שהגיש נגד הרשת לבית הדין לעבודה לאחר פיטוריו הוא טען כי פוטר מבלי שנערך לו שימוע ומבלי שקיבל מהנתבעת פיצויי פיטורים ותשלומים עבור זכויות סוציאליות שונות כגון שעות נוספות ושעות שבת, דמי הבראה, דמי חג, ימי חופשה והפרשות לפנסיה.
התובע טען עוד כי את חישוב הפיצויים להם הוא זכאי יש לבסס על תקופת עבודה של 23 חודשים מאחר שלשיטתו, חמשת החודשים שחלפו בין המעבר מסניף לסניף לא קטעו את רצף העסקתו.
זאת ועוד, התובע ביקש לחייב את בעל הסניפים לשאת בסכומים שייפסקו לטובתו באופן אישי, משום שלטענתו, משכורתו שולמה לו מכספיו הפרטיים ולא מכספי הרשת.
הנתבעת בתגובה הכחישה שלא ערכה לתובע שימוע. הרשת טענה כי התובע נתפס מעשן סמים בזמן העבודה וקיבל מספר התרעות כי יפוטר אם לא יחדול ממעשיו.
עוד נטען כי התובע ניצל את מכסת ימי החופשה שלו וכי השכר ששולם לו כלל את מלוא התמורה עבור השעות הנוספות ושעות שבת.
הנתבעת המשיכה והוסיפה כי גם אם ייקבע שהיא צריכה לשלם לתובע בגין פיטוריו, יש לחשב את הסכומים בהתאם לתקופת עבודה של 18 חודשים – התקופה בה עבד בסניפיה בפועל, ללא חמשת חודשי ההפסקה.
באשר לתביעה האישית נגד הבעלים צוין כי הוא שילם משכורות מכספו האישי פעם אחת בלבד והדבר לא מצדיק לחייבו לשלם לתובע מכיסו.
תלושים לא אמינים
בפסק הדין שניתן בשבוע שעבר השופטת קליימן קבעה כי לא ניתן לראות ב"זריקת" הערות כלליות בדבר פיטורים כתחליף לקיום חובת השימוע. השופטת ציינה כי הליך שימוע צריך להיערך באופן מסודר שכולל גם תיעוד ופרוטוקול.
משכך, השופטת קבעה כי התובע פוטר בניגוד לחוק ולכן זכאי לפיצויים ברכיב זה.
באשר לתקופת ההעסקה, השופטת קליימן מצאה שגרסת התובע בעניין הייתה רצופת סתירות ולא גובתה בהוכחות, ולכן העדיפה לקבל את טענת המעסיקה לפיה הוא עבד אצלה במשך 18 חודשים בלבד.
ואולם, טענות המעסיקה באשר לתשלום השעות הנוספות, שעות שבת וימי החופשה נדחו לאחר שתלושי השכר שהוצגו בפני השופטת לא תאמו את השעות שהתובע עבד בפועל בהתאם לכרטסת העבודה שלו.
באופן כללי, השופטת התרשמה שתלושי השכר שהונפקו לתובע לא אמינים וציינה כי הדבר מעיד על כך שהנתבעת ניסתה להסוות את העובדה ששילמה לתובע תעריף אחיד ללא תוספות.
בהמשך, השופטת דחתה את בקשת התובע לחייב את בעל הרשת באופן אישי. השופטת הסבירה כי בעל חברה יישא בחובותיה רק במקרים קיצוניים – ומקרה זה אינו נכלל בגדרם.
בסופו של דבר, הנתבעת חויבה לשלם לתובע 68,380 שקלים עבור פיצויי פיטורים והלנתם, הפרשות פנסיה, דמי הבראה, דמי חג, ימי חופשה, שעות נוספות ושעות שבת. בנוסף היא תישא בהוצאות משפט בסך 5,500 שקלים.
- ב"כ התובע: עו"ד נוח שמאילוב
- שם ב"כ הנתבעים לא צוין בפסק הדין
עו"ד דן רינגל
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.